Luke 20
1 And it came to pass on one of the days, as he was teaching the people in the temple, and announcing the glad tidings, the chief priests and the scribes with the elders came up,
| ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ |
2 and spoke to him saying, Tell us by what authority thou doest these things, or who is it who has given thee this authority?
| ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ |
3 And he answering said to them, I also will ask you [one] thing, and tell me:
| ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ |
4 The baptism of John, was it of heaven or of men?
| טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ |
5 And they reasoned among themselves, saying, If we should say, Of heaven, he will say, Why have ye not believed him?
| ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ |
6 but if we should say, Of men, the whole people will stone us, for they are persuaded that John was a prophet.
| ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ |
7 And they answered, they did not know whence.
| ויענו לא ידענו מאין׃ |
8 And Jesus said to them, Neither do I tell you by what authority I do these things.
| ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ |
9 And he began to speak to the people this parable: A man planted a vineyard and let it out to husbandmen, and left the country for a long time.
| ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ |
10 And in the season he sent to the husbandmen a bondman, that they might give to him of the fruit of the vineyard; but the husbandmen, having beaten him, sent [him] away empty.
| ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ |
11 And again he sent another bondman; but they, having beaten him also, and cast insult upon him, sent [him] away empty.
| ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ |
12 And again he sent a third; and they, having wounded him also, cast [him] out.
| ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ |
13 And the lord of the vineyard said, What shall I do? I will send my beloved son: perhaps when they see him they will respect [him].
| ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ |
14 But when the husbandmen saw him, they reasoned among themselves, saying, This is the heir; [come, ] let us kill him, that the inheritance may become ours.
| וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ |
15 And having cast him forth out of the vineyard, they killed [him]. What therefore shall the lord of the vineyard do to them?
| ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ |
16 He will come and destroy those husbandmen, and will give the vineyard to others. And when they heard it they said, May it never be!
| יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃ |
17 But he looking at them said, What then is this that is written, The stone which they that builded rejected, this has become the corner-stone?
| ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ |
18 Every one falling on this stone shall be broken, but on whomsoever it shall fall, it shall grind him to powder.
| כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃ |
19 And the chief priests and the scribes sought the same hour to lay hands on him, and they feared the people; for they knew that he had spoken this parable of them.
| ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ |
20 And having watched [him], they sent out suborned persons, pretending to be just men, that they might take hold of him in [his] language, so that they might deliver him up to the power and authority of the governor.
| ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ |
21 And they asked him saying, Teacher, we know that thou sayest and teachest rightly, and acceptest no [man's] person, but teachest with truth the way of God:
| וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ |
22 Is it lawful for us to give tribute to Caesar, or not?
| המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ |
23 But perceiving their deceit he said to them, Why do ye tempt me?
| ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ |
24 Shew me a denarius. Whose image and superscription has it? And answering they said, Caesar's.
| מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ |
25 And he said to them, Pay therefore what is Caesar's to Caesar, and what is God's to God.
| ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ |
26 And they were not able to take hold of him in [his] expressions before the people, and, wondering at his answer, they were silent.
| ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃ |
27 And some of the Sadducees, who deny that there is any resurrection, coming up [to him],
| ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ |
28 demanded of him saying, Teacher, Moses wrote to us, If any one's brother, who has a wife, die, and he die childless, his brother shall take the wife and raise up seed to his brother.
| מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ |
29 There were then seven brethren: and the first, having taken a wife, died childless;
| והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ |
30 and the second [took the woman, and he died childless];
| ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ |
31 and the third took her: and in like manner also the seven left no children and died;
| ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ |
32 and last of all the woman also died.
| ובאחרונה מתה גם האשה׃ |
33 In the resurrection therefore of which of them does she become wife, for the seven had her as wife?
| והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃ |
| ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ (aiōn g165) |
35 but they who are counted worthy to have part in that world, and the resurrection from among [the] dead, neither marry nor are given in marriage; (aiōn g165)
| והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ (aiōn g165) |
36 for neither can they die any more, for they are equal to angels, and are sons of God, being sons of the resurrection.
| כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ |
37 But that the dead rise, even Moses shewed in [the section of] the bush, when he called [the] Lord the God of Abraham and the God of Isaac and the God of Jacob;
| וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ |
38 but he is not God of [the] dead but of [the] living; for all live for him.
| והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ |
39 And some of the scribes answering said, Teacher, thou hast well spoken.
| ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ |
40 For they did not dare any more to ask him anything.
| ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃ |
41 And he said to them, How do they say that the Christ is David's son,
| ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃ |
42 and David himself says in the book of Psalms, The Lord said to my Lord, Sit at my right hand
| והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ |
43 until I put thine enemies [as] footstool of thy feet?
| עד אשית איביך הדם לרגליך׃ |
44 David therefore calls him Lord, and how is he his son?
| הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃ |
45 And, as all the people were listening, he said to his disciples,
| ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ |
46 Beware of the scribes, who like to walk about in long robes, and who love salutations in the market-places, and first seats in the synagogues, and first places at suppers;
| הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ |
47 who devour the houses of widows, and as a pretext make long prayers. These shall receive a severer judgment.
| הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ |
