Luke 14
1 And it came to pass, as he went into the house of one of the rulers, [who was] of the Pharisees, to eat bread on [the] sabbath, that they were watching him.
| ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃ |
2 And behold, there was a certain dropsical [man] before him.
| והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃ |
3 And Jesus answering spoke unto the doctors of the law and Pharisees, saying, Is it lawful to heal on the sabbath?
| ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃ |
4 But they were silent. And taking him he healed him and let him go.
| ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃ |
5 And answering he said to them, Of which of you shall an ass or ox fall into a well, that he does not straightway pull him up on the sabbath day?
| ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃ |
6 And they were not able to answer him to these things.
| ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃ |
7 And he spoke a parable to those that were invited, remarking how they chose out the first places, saying to them,
| וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃ |
8 When thou art invited by any one to a wedding, do not lay thyself down in the first place at table, lest perhaps a more honourable than thou be invited by him,
| כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃ |
9 and he who invited thee and him come and say to thee, Give place to this [man], and then thou begin with shame to take the last place.
| ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃ |
10 But when thou hast been invited, go and put thyself down in the last place, that when he who has invited thee comes, he may say to thee, Friend, go up higher: then shalt thou have honour before all that are lying at table with thee;
| אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃ |
11 for every one that exalts himself shall be abased, and he that abases himself shall be exalted.
| כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃ |
12 And he said also to him that had invited him, When thou makest a dinner or a supper, call not thy friends, nor thy brethren, nor thy kinsfolk, nor rich neighbours, lest it may be they also should invite thee in return, and a recompense be made thee.
| וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃ |
13 But when thou makest a feast, call poor, crippled, lame, blind:
| אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃ |
14 and thou shalt be blessed; for they have not [the means] to recompense thee; for it shall be recompensed thee in the resurrection of the just.
| ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃ |
15 And one of those that were lying at table with [them], hearing these things, said to him, Blessed [is] he who shall eat bread in the kingdom of God.
| וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃ |
16 And he said to him, A certain man made a great supper and invited many.
| והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃ |
17 And he sent his bondman at the hour of supper to say to those who were invited, Come, for already all things are ready.
| וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃ |
18 And all began, without exception, to excuse themselves. The first said to him, I have bought land, and I must go out and see it; I pray thee hold me for excused.
| ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃ |
19 And another said, I have bought five yoke of oxen, and I go to prove them; I pray thee hold me for excused.
| ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃ |
20 And another said, I have married a wife, and on this account I cannot come.
| ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃ |
21 And the bondman came up and brought back word of these things to his lord. Then the master of the house, in anger, said to his bondman, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring here the poor and crippled and lame and blind.
| ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃ |
22 And the bondman said, Sir, it is done as thou hast commanded, and there is still room.
| ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃ |
23 And the lord said to the bondman, Go out into the ways and fences and compel to come in, that my house may be filled;
| ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃ |
24 for I say to you, that not one of those men who were invited shall taste of my supper.
| כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃ |
25 And great crowds went with him; and, turning round, he said to them,
| והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃ |
26 If any man come to me, and shall not hate his own father and mother, and wife, and children, and brothers, and sisters, yea, and his own life too, he cannot be my disciple;
| איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃ |
27 and whoever does not carry his cross and come after me cannot be my disciple.
| ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃ |
28 For which of you, desirous of building a tower, does not first sit down and count the cost, if he have what [is needed] to complete it;
| כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃ |
29 in order that, having laid the foundation of it, and not being able to finish it, all who see it do not begin to mock at him,
| פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃ |
30 saying, This man began to build and was not able to finish?
| כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃ |
31 Or what king, going on his way to engage in war with another king, does not, sitting down first, take counsel whether he is able with ten thousand to meet him coming against him with twenty thousand?
| אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃ |
32 and if not, while he is yet far off, having sent an embassy, he asks for terms of peace.
| ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃ |
33 Thus then every one of you who forsakes not all that is his own cannot be my disciple.
| ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃ |
34 Salt [then] [is] good, but if the salt also has become savourless, wherewith shall it be seasoned?
| טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃ |
35 It is proper neither for land nor for dung; it is cast out. He that hath ears to hear, let him hear.
| לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ |
