Job 9
1 And Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר |
2 Of a truth I know it is so; but how can man be just with God?
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל |
3 If he shall choose to strive with him, he cannot answer him one thing of a thousand.
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף |
4 He is wise in heart and mighty in strength: who hath hardened himself against him, and had peace?
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם |
5 Who removeth mountains, and they know it not, when he overturneth them in his anger;
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו |
6 Who shaketh the earth out of its place, and the pillars thereof tremble;
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון |
7 Who commandeth the sun, and it riseth not, and he sealeth up the stars;
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם |
8 Who alone spreadeth out the heavens, and treadeth upon the high waves of the sea;
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים |
9 Who maketh the Bear, Orion, and the Pleiades, and the chambers of the south;
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן |
10 Who doeth great things past finding out, and wonders without number.
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר |
11 Lo, he goeth by me, and I see [him] not; and he passeth along, and I perceive him not.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו |
12 Behold, he taketh away: who will hinder him? Who will say unto him, What doest thou?
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה |
13 God withdraweth not his anger; the proud helpers stoop under him:
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב |
14 How much less shall I answer him, choose out my words [to strive] with him?
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו |
15 Whom, though I were righteous, [yet] would I not answer; I would make supplication to my judge.
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן |
16 If I had called, and he had answered me, I would not believe that he hearkened to my voice, —
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי |
17 He, who crusheth me with a tempest, and multiplieth my wounds without cause.
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם |
18 He suffereth me not to take my breath, for he filleth me with bitternesses.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים |
19 Be it a question of strength, lo, [he is] strong; and be it of judgment, who will set me a time?
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני |
20 If I justified myself, mine own mouth would condemn me; were I perfect, he would prove me perverse.
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני |
21 Were I perfect, [yet] would I not know my soul: I would despise my life.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי |
22 It is all one; therefore I said, he destroyeth the perfect and the wicked.
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה |
23 If the scourge kill suddenly, he mocketh at the trial of the innocent.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג |
24 The earth is given over into the hand of the wicked [man]; he covereth the faces of its judges. If not, who then is it?
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא |
25 And my days are swifter than a runner: they flee away, they see no good.
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה |
26 They pass by like skiffs of reed; as an eagle that swoops upon the prey.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל |
27 If I say, I will forget my complaint, I will leave off my [sad] countenance, and brighten up,
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה |
28 I am afraid of all my sorrows; I know that thou wilt not hold me innocent.
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני |
29 Be it that I am wicked, why then do I labour in vain?
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע |
30 If I washed myself with snow-water, and cleansed my hands in purity,
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי |
31 Then wouldest thou plunge me in the ditch, and mine own clothes would abhor me.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי |
32 For he is not a man, as I am, that I should answer him; that we should come together in judgment.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט |
33 There is not an umpire between us, who should lay his hand upon us both.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו |
34 Let him take his rod away from me, and let not his terror make me afraid,
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני |
35 [Then] I will speak, and not fear him; but it is not so with me.
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי |
