Job 39
1 Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? dost thou mark the calving of the hinds?
| הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃ |
2 Dost thou number the months that they fulfil? and knowest thou the time when they bring forth?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃ |
3 They bow themselves, they give birth to their young ones, they cast out their pains;
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃ |
4 Their young ones become strong, they grow up in the open field, they go forth, and return not unto them.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃ |
5 Who hath sent out the wild ass free? and who hath loosed the bands of the onager,
| מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃ |
6 Whose house I made the wilderness, and the salt plain his dwellings?
| אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃ |
7 He laugheth at the tumult of the city, and heareth not the shouts of the driver;
| ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃ |
8 The range of the mountains is his pasture, and he searcheth after every green thing.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃ |
9 Will the buffalo be willing to serve thee, or will he lodge by thy crib?
| היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃ |
10 Canst thou bind the buffalo with his cord in the furrow? or will he harrow the valleys after thee?
| התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃ |
11 Wilt thou put confidence in him, because his strength is great? and wilt thou leave thy labour to him?
| התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃ |
12 Wilt thou trust him to bring home thy seed, and gather it into thy threshing-floor?
| התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃ |
13 The wing of the ostrich beats joyously — But is it the stork's pinion and plumage?
| כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃ |
14 For she leaveth her eggs to the earth, and warmeth them in the dust,
| כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃ |
15 And forgetteth that the foot may crush them, or that the beast of the field may trample them.
| ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃ |
16 She is hardened against her young ones, as though they were not hers; her labour is in vain, without her concern.
| הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃ |
17 For God hath deprived her of wisdom, and hath not furnished her with understanding.
| כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃ |
18 What time she lasheth herself on high, she scorneth the horse and his rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃ |
19 Hast thou given strength to the horse? hast thou clothed his neck with the quivering mane?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃ |
20 Dost thou make him to leap as a locust? His majestic snorting is terrible.
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃ |
21 He paweth in the valley, and rejoiceth in [his] strength; he goeth forth to meet the armed host.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃ |
22 He laugheth at fear, and is not affrighted; neither turneth he back from before the sword.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃ |
23 The quiver rattleth upon him, the glittering spear and the javelin.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃ |
24 He swalloweth the ground with fierceness and rage, and cannot contain himself at the sound of the trumpet:
| ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃ |
25 At the noise of the trumpets he saith, Aha! and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
| בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃ |
26 Doth the hawk fly by thine intelligence, [and] stretch his wings toward the south?
| המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃ |
27 Doth the eagle mount up at thy command, and make his nest on high?
| אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃ |
28 He inhabiteth the rock and maketh his dwelling on the point of the cliff, and the fastness:
| סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃ |
29 From thence he spieth out the prey, his eyes look into the distance;
| משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃ |
30 And his young ones suck up blood; and where the slain are, there is he.
| ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃ |
