Job 30
1 But now they that are younger than I have me in derision, whose fathers I would have disdained to set with the dogs of my flock.
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני |
2 Yea, whereto [should] the strength of their hands [profit] me, [men] in whom vigour hath perished?
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח |
3 Withered up through want and hunger, they flee into waste places long since desolate and desert:
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה |
4 They gather the salt-wort among the bushes, and the roots of the broom for their food.
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם |
5 They are driven forth from among [men] — they cry after them as after a thief —
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב |
6 To dwell in gloomy gorges, in caves of the earth and the rocks:
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים |
7 They bray among the bushes; under the brambles they are gathered together:
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו |
8 Sons of fools, and sons of nameless sires, they are driven out of the land.
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ |
9 And now I am their song, yea, I am their byword.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה |
10 They abhor me, they stand aloof from me, yea, they spare not to spit in my face.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק |
11 For he hath loosed my cord and afflicted me; so they cast off the bridle before me.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו |
12 At [my] right hand rise the young brood; they push away my feet, and raise up against me their pernicious ways;
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם |
13 They mar my path, they set forward my calamity, without any to help them;
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו |
14 They come in as through a wide breach: amid the confusion they roll themselves onward.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו |
15 Terrors are turned against me; they pursue mine honour as the wind; and my welfare is passed away like a cloud.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי |
16 And now my soul is poured out in me; days of affliction have taken hold upon me.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני |
17 The night pierceth through my bones [and detacheth them] from me, and my gnawing pains take no rest:
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון |
18 By their great force they have become my raiment; they bind me about as the collar of my coat.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני |
19 He hath cast me into the mire, and I have become like dust and ashes.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר |
20 I cry unto thee, and thou answerest me not; I stand up, and thou lookest at me.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי |
21 Thou art changed to a cruel one to me; with the strength of thy hand thou pursuest me.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני |
22 Thou liftest me up to the wind; thou causest me to be borne away, and dissolvest my substance.
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) |
23 For I know that thou wilt bring me to death, and into the house of assemblage for all living.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי |
24 Indeed, no prayer [availeth] when he stretcheth out [his] hand: though they cry when he destroyeth.
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע |
25 Did not I weep for him whose days were hard? was not my soul grieved for the needy?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון |
26 For I expected good, and there came evil; and I waited for light, but there came darkness.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל |
27 My bowels well up, and rest not; days of affliction have confronted me.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני |
28 I go about blackened, but not by the sun; I stand up, I cry in the congregation.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע |
29 I am become a brother to jackals, and a companion of ostriches.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה |
30 My skin is become black [and falleth] off me, and my bones are parched with heat.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב |
31 My harp also is [turned] to mourning, and my pipe into the voice of weepers.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים |
