Job 3
1 After this, Job opened his mouth and cursed his day.
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ |
2 And Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
3 Let the day perish in which I was born, and the night that said, There is a man child conceived.
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ |
4 That day — let it be darkness, let not God care for it from above, neither let light shine upon it:
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ |
5 Let darkness and the shadow of death claim it; let clouds dwell upon it; let darkeners of the day terrify it.
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ |
6 That night — let gloom seize upon it; let it not rejoice among the days of the year; let it not come into the number of the months.
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ |
7 Behold, let that night be barren; let no joyful sound come therein;
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ |
8 Let them curse it that curse the day, who are ready to rouse Leviathan;
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ |
9 Let the stars of its twilight be dark; let it wait for light, and have none, neither let it see the eyelids of the dawn:
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ |
10 Because it shut not up the doors of the womb that bore me, and hid not trouble from mine eyes.
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ |
11 Wherefore did I not die from the womb, — come forth from the belly and expire?
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ |
12 Why did the knees meet me? and wherefore the breasts, that I should suck?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ |
13 For now should I have lain down and been quiet; I should have slept: then had I been at rest,
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ |
14 With kings and counsellors of the earth, who build desolate places for themselves,
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ |
15 Or with princes who had gold, who filled their houses with silver;
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ |
16 Or as a hidden untimely birth I had not been; as infants that have not seen the light.
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ |
17 There the wicked cease from troubling; and there the wearied are at rest.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ |
18 The prisoners together are at ease; they hear not the voice of the taskmaster.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ |
19 The small and great are there, and the bondman freed from his master.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ |
20 Wherefore is light given to him that is in trouble, and life to those bitter of soul,
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ |
21 Who long for death, and it [cometh] not, and dig for it more than for hidden treasures;
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ |
22 Who rejoice even exultingly and are glad when they find the grave? —
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ |
23 To the man whose way is hidden, and whom God hath hedged in?
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ |
24 For my sighing cometh before my bread, and my groanings are poured out like the waters.
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ |
25 For I feared a fear, and it hath come upon me, and that which I dreaded hath come to me.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ |
26 I was not in safety, neither had I quietness, neither was I at rest, and trouble came.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ |
