Job 19
1 And Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר |
2 How long will ye vex my soul, and crush me with words?
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים |
3 These ten times have ye reproached me; ye are not ashamed to stupefy me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי |
4 And be it [that] I have erred, mine error remaineth with myself.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי |
5 If indeed ye will magnify yourselves against me, and prove against me my reproach,
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי |
6 Know now that God hath overthrown me, and hath surrounded me with his net.
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף |
7 Behold, I cry out of wrong, and I am not heard; I cry aloud, but there is no judgment.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט |
8 He hath hedged up my way that I cannot pass, and he hath set darkness in my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים |
9 He hath stripped me of my glory, and taken the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי |
10 He breaketh me down on every side, and I am gone; and my hope hath he torn up as a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי |
11 And he hath kindled his anger against me, and hath counted me unto him as one of his enemies.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו |
12 His troops have come together and cast up their way against me, and have encamped round about my tent.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי |
13 He hath put my brethren far from me, and mine acquaintance are quite estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני |
14 My kinsfolk have failed, and my known friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני |
15 The sojourners in my house and my maids count me as a stranger; I am an alien in their sight.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם |
16 I called my servant, and he answered not; I entreated him with my mouth.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו |
17 My breath is strange to my wife, and my entreaties to the children of my [mother's] womb.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני |
18 Even young children despise me; I rise up, and they speak against me.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי |
19 All my intimate friends abhor me, and they whom I loved are turned against me.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי |
20 My bones cleave to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני |
21 Have pity upon me, have pity upon me, ye my friends; for the hand of God hath touched me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי |
22 Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו |
23 Oh would that my words were written! oh that they were inscribed in a book!
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו |
24 That with an iron style and lead they were graven in the rock for ever!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון |
25 And [as for] me, I know that my Redeemer liveth, and the Last, he shall stand upon the earth;
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום |
26 And [if] after my skin this shall be destroyed, yet from out of my flesh shall I see God;
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה |
27 Whom I shall see for myself, and mine eyes shall behold, and not another: — my reins are consumed within me.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי |
28 If ye say, How shall we persecute him? when the root of the matter is found in me,
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי |
29 Be ye yourselves afraid of the sword! for the sword is fury against misdeeds, that ye may know there is a judgment.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) |
