Job 16
1 And Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 I have heard many such things: grievous comforters are ye all.
| שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם׃ |
3 Shall words of wind have an end? or what provoketh thee that thou answerest?
| הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה׃ |
4 I also could speak as ye: if your soul were in my soul's stead, I could join together words against you, and shake my head at you;
| גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי׃ |
5 [But] I would encourage you with my mouth, and the solace of my lips should assuage [your pain].
| אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך׃ |
6 If I speak, my pain is not assuaged; and if I forbear, what am I eased?
| אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך׃ |
7 But now he hath made me weary; ...thou hast made desolate all my family;
| אך עתה הלאני השמות כל עדתי׃ |
8 Thou hast shrivelled me up! it is become a witness; and my leanness riseth up against me, it beareth witness to my face.
| ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה׃ |
9 His anger teareth and pursueth me; he gnasheth with his teeth against me; [as] mine adversary he sharpeneth his eyes at me.
| אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי׃ |
10 They gape upon me with their mouth; they smite my cheeks reproachfully; they range themselves together against me.
| פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון׃ |
11 God hath delivered me over to the iniquitous man, and hurled me into the hands of the wicked.
| יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני׃ |
12 I was at rest, but he hath shattered me; he hath taken me by the neck and shaken me to pieces, and set me up for his mark.
| שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה׃ |
13 His arrows encompass me round about, he cleaveth my reins asunder and doth not spare; he poureth out my gall upon the ground.
| יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי׃ |
14 He breaketh me with breach upon breach; he runneth upon me like a mighty man.
| יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור׃ |
15 I have sewed sackcloth upon my skin, and rolled my horn in the dust.
| שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני׃ |
16 My face is red with weeping, and on my eyelids is the shadow of death;
| פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות׃ |
17 Although there is no violence in my hands, and my prayer is pure.
| על לא חמס בכפי ותפלתי זכה׃ |
18 O earth, cover not my blood, and let there be no place for my cry!
| ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי׃ |
19 Even now, behold, my Witness is in the heavens, and he that voucheth for me is in the heights.
| גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים׃ |
20 My friends are my mockers; mine eye poureth out tears unto God.
| מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני׃ |
21 Oh that there were arbitration for a man with God, as a son of man for his friend!
| ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו׃ |
22 For years [few] in number shall pass, — and I shall go the way [whence] I shall not return.
| כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך׃ |
