Job 14
1 Man, born of woman, is of few days, and full of trouble.
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ |
2 He cometh forth like a flower, and is cut down; and he fleeth as a shadow, and continueth not.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ |
3 Yet dost thou open thine eyes upon such a one, and bringest me into judgment with thee?
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ |
4 Who can bring a clean [man] out of the unclean? Not one!
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ |
5 If his days are determined, if the number of his months is with thee, [and] thou hast appointed his bounds which he must not pass,
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ |
6 Look away from him; and let him rest, till he accomplish, as a hireling, his day.
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ |
7 For there is hope for a tree: if it be cut down, it will sprout again, and its tender branch will not cease;
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ |
8 Though its root grow old in the earth, and its stock die in the ground,
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ |
9 Yet through the scent of water it will bud, and put forth boughs like a young plant.
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ |
10 But a man dieth, and is prostrate; yea, man expireth, and where is he?
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ |
11 The waters recede from the lake, and the river wasteth and drieth up:
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ |
12 So man lieth down, and riseth not again; till the heavens be no more, they do not awake, nor are raised out of their sleep.
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ |
13 Oh that thou wouldest hide me in Sheol, that thou wouldest keep me secret until thine anger be past, that thou wouldest appoint me a set time, and remember me, — (Sheol h7585)
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) |
14 (If a man die, shall he live [again]?) all the days of my time of toil would I wait, till my change should come:
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ |
15 Thou wouldest call, and I would answer thee; thou wouldest have a desire after the work of thy hands.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ |
16 For now thou numberest my steps: dost thou not watch over my sin?
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ |
17 My transgression is sealed up in a bag, and thou heapest up mine iniquity.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ |
18 And indeed a mountain falling cometh to nought, and the rock is removed out of its place;
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ |
19 The waters wear the stones, the floods thereof wash away the dust of the earth; and thou destroyest the hope of man.
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ |
20 Thou prevailest for ever against him, and he passeth away; thou changest his countenance, and dismissest him.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ |
21 His sons come to honour, and he knoweth it not; and they are brought low, and he perceiveth it not.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ |
22 But his flesh hath pain for himself alone, and his soul mourneth for himself.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ |
