Job 13
1 Lo, mine eye hath seen all [this], mine ear hath heard and understood it.
| הן-כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה |
2 What ye know, I know also: I am not inferior to you.
| כדעתכם ידעתי גם-אני לא-נפל אנכי מכם |
3 But I will speak to the Almighty, and will find pleasure in reasoning with God;
| אולם--אני אל-שדי אדבר והוכח אל-אל אחפץ |
4 For ye indeed are forgers of lies, ye are all physicians of no value.
| ואולם אתם טפלי-שקר רפאי אלל כלכם |
5 Oh that ye would be altogether silent! and it would be your wisdom.
| מי-יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה |
6 Hear now my defence, and hearken to the pleadings of my lips.
| שמעו-נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו |
7 Will ye speak unrighteously for God? and for him speak deceit?
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה |
8 Will ye accept his person? will ye contend for God?
| הפניו תשאון אם-לאל תריבון |
9 Will it be well if he should search you out? or as one mocketh at a man, will ye mock at him?
| הטוב כי-יחקר אתכם אם-כהתל באנוש תהתלו בו |
10 He will certainly reprove you, if ye do secretly accept persons.
| הוכח יוכיח אתכם-- אם-בסתר פנים תשאון |
11 Shall not his excellency terrify you? and his dread fall upon you?
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם |
12 Your memorable sayings are proverbs of ashes, your bulwarks are bulwarks of mire.
| זכרניכם משלי-אפר לגבי-חמר גביכם |
13 Hold your peace from me, and I will speak, and let come on me what [will]!
| החרישו ממני ואדברה-אני ויעבר עלי מה |
14 Wherefore should I take my flesh in my teeth, and put my life in my hand?
| על-מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי |
15 Behold, if he slay me, yet would I trust in him; but I will defend mine own ways before him.
| הן יקטלני לא (לו) איחל אך-דרכי אל-פניו אוכיח |
16 This also shall be my salvation, that a profane man shall not come before his face.
| גם-הוא-לי לישועה כי-לא לפניו חנף יבוא |
17 Hear attentively my speech and my declaration with your ears.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם |
18 Behold now, I have ordered the cause; I know that I shall be justified.
| הנה-נא ערכתי משפט ידעתי כי-אני אצדק |
19 Who is he that contendeth with me? For if I were silent now, I should expire.
| מי-הוא יריב עמדי כי-עתה אחריש ואגוע |
20 Only do not two things unto me; then will I not hide myself from thee.
| אך-שתים אל-תעש עמדי אז מפניך לא אסתר |
21 Withdraw thy hand far from me; and let not thy terror make me afraid:
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל-תבעתני |
22 Then call, and I will answer; or I will speak, and answer thou me.
| וקרא ואנכי אענה או-אדבר והשיבני |
23 How many are mine iniquities and sins? Make me to know my transgression and my sin.
| כמה לי עונות וחטאות-- פשעי וחטאתי הדיעני |
24 Wherefore dost thou hide thy face, and countest me for thine enemy?
| למה-פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך |
25 Wilt thou terrify a driven leaf? and wilt thou pursue dry stubble?
| העלה נדף תערוץ ואת-קש יבש תרדף |
26 For thou writest bitter things against me, and makest me to possess the iniquities of my youth;
| כי-תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי |
27 And thou puttest my feet in the stocks, and markest all my paths; thou settest a bound about the soles of my feet; —
| ותשם בסד רגלי-- ותשמור כל-ארחתי על-שרשי רגלי תתחקה |
28 One who, as a rotten thing consumeth, as a garment that the moth eateth.
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש |
