Job 11
1 And Zophar the Naamathite answered and said,
| ויען צפר הנעמתי ויאמר |
2 Should not the multitude of words be answered? and should a man of much talk be justified?
| הרב דברים לא יענה ואם-איש שפתים יצדק |
3 Should thy fictions make men hold their peace? and shouldest thou mock, and no one make [thee] ashamed?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם |
4 For thou sayest, My doctrine is pure, and I am clean in thine eyes.
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך |
5 But oh that God would speak, and open his lips against thee;
| ואולם--מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך |
6 And that he would shew thee the secrets of wisdom, how that they are the double of what is realised; and know that God passeth by [much] of thine iniquity!
| ויגד-לך תעלמות חכמה-- כי-כפלים לתושיה ודע-- כי-ישה לך אלוה מעונך |
7 Canst thou by searching find out God? canst thou find out the Almighty to perfection?
| החקר אלוה תמצא אם עד-תכלית שדי תמצא |
8 [It is as] the heights of heaven; what wilt thou do? deeper than Sheol; what canst thou know? (Sheol h7585)
| גבהי שמים מה-תפעל עמקה משאול מה-תדע (Sheol h7585) |
9 The measure thereof is longer than the earth, and broader than the sea.
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני-ים |
10 If he pass by, and shut up, and call to judgment, who can hinder him?
| אם-יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו |
11 For he knoweth vain men, and seeth wickedness when [man] doth not consider it;
| כי-הוא ידע מתי-שוא וירא-און ולא יתבונן |
12 Yet a senseless man will make bold, though man be born [like] the foal of a wild ass.
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד |
13 If thou prepare thy heart and stretch out thy hands toward him,
| אם-אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך |
14 If thou put far away the iniquity which is in thy hand, and let not wrong dwell in thy tents;
| אם-און בידך הרחיקהו ואל-תשכן באהליך עולה |
15 Surely then shalt thou lift up thy face without spot, and thou shalt be stedfast and shalt not fear:
| כי-אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא |
16 For thou shalt forget misery; as waters that are passed away shalt thou remember it;
| כי-אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר |
17 And life shall arise brighter than noonday; though thou be enshrouded in darkness, thou shalt be as the morning,
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה |
18 And thou shalt have confidence, because there shall be hope; and having searched about [thee], thou shalt take rest in safety.
| ובטחת כי-יש תקוה וחפרת לבטח תשכב |
19 Yea, thou shalt lie down, and none shall make thee afraid; and many shall seek thy favour.
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים |
20 But the eyes of the wicked shall fail, and [all] refuge shall vanish from them, and their hope [shall be] the breathing out of life.
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח-נפש |
