Job 10
1 My soul is weary of my life: I will give free course to my complaint; I will speak in the bitterness of my soul.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ |
2 I will say unto God, Do not condemn me; shew me wherefore thou strivest with me.
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ |
3 Doth it please thee to oppress, that thou shouldest despise the work of thy hands, and shine upon the counsel of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ |
4 Hast thou eyes of flesh? or seest thou as man seeth?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ |
5 Are thy days as the days of a mortal? are thy years as a man's days,
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ |
6 That thou searchest after mine iniquity, and inquirest into my sin;
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ |
7 Since thou knowest that I am not wicked, and that there is none that delivereth out of thy hand?
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ |
8 Thy hands have bound me together and made me as one, round about; yet dost thou swallow me up!
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ |
9 Remember, I beseech thee, that thou hast made me as clay, and wilt bring me into dust again.
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ |
10 Hast thou not poured me out as milk, and curdled me like cheese?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ |
11 Thou hast clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews;
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ |
12 Thou hast granted me life and favour, and thy care hath preserved my spirit;
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ |
13 And these things didst thou hide in thy heart; I know that this was with thee.
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ |
14 If I sinned, thou wouldest mark me, and thou wouldest not acquit me of mine iniquity.
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ |
15 If I were wicked, woe unto me! and righteous, I will not lift up my head, being [so] full of shame, and beholding mine affliction; —
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ |
16 And it increaseth: thou huntest me as a fierce lion; and ever again thou shewest thy marvellous power upon me.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ |
17 Thou renewest thy witnesses before me and increasest thy displeasure against me; successions [of evil] and a time of toil are with me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ |
18 And wherefore didst thou bring me forth out of the womb? I had expired, and no eye had seen me.
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ |
19 I should be as though I had not been; I should have been carried from the womb to the grave.
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ |
20 Are not my days few? cease then and let me alone, that I may revive a little,
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ |
21 Before I go, and never to return, — to the land of darkness and the shadow of death;
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ |
22 A land of gloom, as darkness itself; of the shadow of death, without any order, where the light is as thick darkness.
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ |
