Isaiah 1
1 The vision of Isaiah the son of Amos, which he saw concerning Judah and Jerusalem in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, Hezekiah, kings of Judah.
| חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃ |
2 Hear, [ye] heavens, and give ear, [thou] earth! for Jehovah hath spoken: I have nourished and brought up children; and they have rebelled against me.
| שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי׃ |
3 The ox knoweth his owner, and the ass his master's crib; Israel doth not know, my people hath no intelligence.
| ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן׃ |
4 Ah sinful nation, a people laden with iniquity, a seed of evildoers, children that corrupt themselves! They have forsaken Jehovah; they have despised the Holy One of Israel; they are turned away backward.
| הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור׃ |
5 Why should ye be smitten any more? ye will revolt more and more: the whole head is sick, and the whole heart faint.
| על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי׃ |
6 From the sole of the foot even unto the head there is no soundness in him; wounds, and weals, and open sores: they have not been dressed, nor bound up, nor mollified with oil.
| מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן׃ |
7 Your country is desolate; your cities are burned with fire; your land, strangers eat it up in your presence, and it is desolate, as overthrown by strangers.
| ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃ |
8 And the daughter of Zion is left, as a booth in a vineyard, as a night-lodge in a cucumber-garden, as a besieged city.
| ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה׃ |
9 Unless Jehovah of hosts had left us a very small residue, we should have been as Sodom, we should have been like unto Gomorrah.
| לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃ |
10 Hear the word of Jehovah, rulers of Sodom; give ear unto the law of our God, people of Gomorrah!
| שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה׃ |
11 To what purpose is the multitude of your sacrifices unto me? saith Jehovah. I am sated with burnt-offerings of rams, and the fat of fed beasts; and in the blood of bullocks, and of lambs, and of he-goats I take no pleasure.
| למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי׃ |
12 When ye come to appear before me, who hath required this from your hand — to tread my courts?
| כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי׃ |
13 Bring no more vain oblations! Incense is an abomination unto me, — new moon and sabbath, the calling of convocations — wickedness and the solemn meeting I cannot bear.
| לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה׃ |
14 Your new moons and your set feasts my soul hateth: they are a burden to me; I am wearied of bearing [them].
| חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא׃ |
15 And when ye spread forth your hands, I will hide mine eyes from you; yea, when ye make many prayers, I will not hear: your hands are full of blood.
| ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו׃ |
16 Wash you, make you clean; put away the evil of your doings from before mine eyes; — cease to do evil,
| רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע׃ |
17 learn to do well: seek judgment, gladden the oppressed, do justice to the fatherless, plead for the widow.
| למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה׃ |
18 Come now, let us reason together, saith Jehovah: though your sins be as scarlet, they shall be as white as snow; though they be red like crimson, they shall be as wool.
| לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו׃ |
19 If ye be willing and hearken, ye shall eat the good of the land;
| אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו׃ |
20 but if ye refuse and rebel, ye shall be devoured with the sword: for the mouth of Jehovah hath spoken.
| ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר׃ |
21 How is the faithful city become a harlot! It was full of judgment; righteousness used to lodge in it, but now murderers.
| איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃ |
22 Thy silver is become dross, thy wine is mixed with water:
| כספך היה לסיגים סבאך מהול במים׃ |
23 thy princes are rebellious, and companions of thieves; every one loveth presents, and hunteth after rewards; they judge not the fatherless, and the cause of the widow cometh not unto them.
| שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם׃ |
24 Therefore saith the Lord, Jehovah of hosts, the Mighty One of Israel: Ah! I will ease me of mine adversaries, and avenge me of mine enemies.
| לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי׃ |
25 And I will turn my hand upon thee, and will thoroughly purge away thy dross, and take away all thine alloy;
| ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך׃ |
26 and I will restore thy judges as at the first, and thy counsellors as at the beginning. Afterwards thou shalt be called, Town of righteousness, Faithful city.
| ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה׃ |
27 Zion shall be redeemed with judgment, and they that return of her with righteousness.
| ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׃ |
28 But the ruin of the transgressors and of the sinners [shall be] together; and they that forsake Jehovah shall be consumed.
| ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו׃ |
29 For they shall be ashamed of the terebinths that ye have desired, and ye shall blush for the gardens that ye have chosen.
| כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם׃ |
30 For ye shall be as a terebinth whose leaf fadeth, and as a garden that hath no water.
| כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה׃ |
31 And the strong shall be for tow, and his work a spark; and they shall both burn together, and there shall be none to quench [them].
| והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה׃ |
