< Hebrews 7 >

1 For this Melchisedec, King of Salem, priest of the most high God, who met Abraham returning from smiting the kings, and blessed him;
אותו מלכי־צדק היה מלך העיר שלם וכהן לאל עליון. כשחזר אברהם מהקרב שבו ניצח מלכים רבים, יצא מלכי־צדק לקבל את פניו וברך אותו,
2 to whom Abraham gave also the tenth portion of all; first being interpreted King of righteousness, and then also King of Salem, which is King of peace;
ואילו אברהם העניק לו מעשר מכל השלל שלקח. מלכי־צדק פירושו: מלך הצדקה, אך הוא גם מלך השלום, שכן שלם פירושו שלום.
3 without father, without mother, without genealogy; having neither beginning of days nor end of life, but assimilated to the Son of God, abides a priest continually.
אין לנו כל מסמך שמעיד על ייחוסו של מלכי־צדק; לא אב ולא אם, וגם לא ידוע לנו דבר על לידתו ועל מותו. חייו דומים לחיי בן־האלוהים וכהונתו עומדת לנצח.
4 Now consider how great this [personage] was, to whom [even] the patriarch Abraham gave a tenth out of the spoils.
הבה נבחן את גדולתו של מלכי־צדק: א) אפילו אברהם אבינו העניק לו מעשר משללו.
5 And they indeed from among the sons of Levi, who receive the priesthood, have commandment to take tithes from the people according to the law, that is from their brethren, though these are come out of the loins of Abraham:
אילו היה מלכי־צדק כהן משבט לוי, היה אברהם חייב לתת לו מעשר, כפי שבמרוצת הזמן ציוותה התורה על בני־ישראל לפרנס את הכוהנים שהקדישו את חייהם לעבודת אלוהים.
6 but he who has no genealogy from them has tithed Abraham, and blessed him who had the promises.
מלכי־צדק לא השתייך למשפחת בני־לוי, ובכל זאת נתן לו אברהם מעשר. ב) מלכי־צדק ברך את אברהם – שלו ניתנה הבטחת ה׳ –
7 But beyond all gainsaying, the inferior is blessed by the better.
וכפי שאנו יודעים, גדול מי שמברך ממקבל הברכה. ג)
8 And here dying men receive tithes; but there [one] of whom the witness is that he lives;
בכהונת הלויים היו מקבלי המעשר אנשים של בשר ודם, אשר מתו בבוא העת, ואילו על מלכי־צדק אנו קוראים כאילו הוא חי לעולם. ד)
9 and, so to speak, through Abraham, Levi also, who received tithes, has been made to pay tithes.
אפשר אף לומר שלוי עצמו – אבי שבט הכוהנים, ומי שבדרך כלל מקבל מעשר מאחרים – נתן מעשר למלכי־צדק באמצעות המעשר של אברהם.
10 For he was yet in the loins of his father when Melchisedec met him.
כיצד יתכן הדבר? אמנם לוי טרם נולד, אולם בהיותו זרע אברהם הוא היה בחלציו כשיצא מלכי־צדק לקראת אברהם. ה)
11 If indeed then perfection were by the Levitical priesthood, for the people had their law given to them in connexion with it, what need [was there] still that a different priest should arise according to the order of Melchisedec, and not be named after the order of Aaron?
אילו כהונת הלווים, שמשמשת יסוד לתורה, יכלה להושיע אותנו, מדוע שלח אלוהים את המשיח ככהן במעמד מלכי־צדק? מדוע לא במעמד אהרון, שהייתה דרגתם של כל שאר הכוהנים?
12 For, the priesthood being changed, there takes place of necessity a change of law also.
התשובה היא: כיוון שאם יש שינוי בכהונה, צריך לשנות גם את התורה.
13 For he, of whom these things are said, belongs to a different tribe, of which no one has [ever] been attached to the service of the altar.
כולנו יודעים שישוע המשיח לא השתייך לשבט לוי, אלא לשבט יהודה אשר אנשיו מעולם לא עסקו בתפקידי כהונה, שכן משה מעולם לא מינה אותם לכך.
14 For it is clear that our Lord has sprung out of Juda, as to which tribe Moses spake nothing as to priests.
15 And it is yet more abundantly evident, since a different priest arises according to the similitude of Melchisedec,
אם כן, אנו יכולים לראות בבירור ששיטתו של אלוהים השתנתה: המשיח, שהוא הכהן הגדול בדרגת מלכי־צדק,
16 who has been constituted not according to law of fleshly commandment, but according to power of indissoluble life.
לא נתמנה לתפקידו על־פי הישן שמחייב השתייכות לשבט לוי, כי אם על־פי הכוח של חיים נצחיים,
17 For it is borne witness, Thou art a priest for ever according to the order of Melchisedec. (aiōn g165)
ועדות לכך אנו מוצאים בתהלים:”אתה כוהן לעולם, על דברתי מלכי־צדק“. (aiōn g165)
18 For there is a setting aside of the commandment going before for its weakness and unprofitableness,
השיטה הישנה, לפיה עבר תפקיד הכהונה בירושה מאב לבן, נתבטלה, משום שהוכיחה את עצמה כחלשה ובלתי־יעילה.
19 (for the law perfected nothing, ) and the introduction of a better hope by which we draw nigh to God.
התורה לא תיקנה את טבע האדם ולא הושיעה איש. מאידך, אלוהים העניק לנו תקווה טובה יותר: ישוע המשיח שמאפשר לנו להתקרב אל אלוהים.
20 And by how much [it was] not without the swearing of an oath;
אלוהים נשבע שהמשיח יהיה כהן לנצח, אף כי מעולם לא נשבע לכוהנים אחרים.
21 (for they are become priests without the swearing of an oath, but he with the swearing of an oath, by him who said, as to him, The Lord has sworn, and will not repent [of it], Thou [art] priest for ever [according to the order of Melchisedec]; ) (aiōn g165)
רק למשיח אמר אלוהים:”נשבע ה׳ ולא יינחם:’אתה כהן לעולם, על דברתי מלכי־צדק‘. “ (aiōn g165)
22 by so much Jesus became surety of a better covenant.
בזכות שבועה זאת, המשיח הוא ערובה חיה לברית טובה יותר.
23 And they have been many priests, on account of being hindered from continuing by death;
הכוהנים הקודמים היו רבים במספר, מפני שמותם מנע מהם להמשיך בתפקידם לנצח.
24 but he, because of his continuing for ever, has the priesthood unchangeable. (aiōn g165)
ואילו המשיח מחזיק בכהונתו לנצח, מפני שלחייו אין סוף. (aiōn g165)
25 Whence also he is able to save completely those who approach by him to God, always living to intercede for them.
מסיבה זאת יכול המשיח להושיע את כל מי שבא אל אלוהים באמצעותו, ומאחר שהוא חי לנצח, תמיד יסנגר עלינו לפני אלוהים.
26 For such a high priest became us, holy, harmless, undefiled, separated from sinners, and become higher than the heavens:
אם כן, המשיח הוא כהן גדול המתאים בדיוק לצרכינו: קדוש, חסר־דופי, מושלם, טהור ונבדל מחוטאים. כן, זהו משיחנו שקיבל מקום כבוד בשמים.
27 who has not day by day need, as the high priests, first to offer up sacrifices for his own sins, then [for] those of the people; for this he did once for all [in] having offered up himself.
הוא אינו צריך להקריב מדי יום קורבנות עבור חטאיו וחטאי העם – כמנהג הכוהנים האחרים – שכן המשיח הקריב קורבן אחד לתמיד: המשיח הקריב את עצמו.
28 For the law constitutes men high priests, having infirmity; but the word of the swearing of the oath which [is] after the law, a Son perfected for ever. (aiōn g165)
התורה מינתה אנשים חלשים כמונו לשרת ככוהניה הגדולים, ואילו שבועת ה׳, שניתנה לאחר מתן התורה, מינתה את בן־אלוהים המושלם לכוהן נצחי. (aiōn g165)

< Hebrews 7 >