Acts 7
1 And the high priest said, Are these things then so?
| ויאמר הכהן הגדול האמת הוא אשר דברו׃ |
2 And he said, Brethren and fathers, hearken. The God of glory appeared to our father Abraham when he was in Mesopotamia, before he dwelt in Charran,
| ויען ויאמר אנשים אחים ואבות שמעו אלהי הכבוד נראה אל אברהם אבינו בהיותו בארם נהרים לפני שבתו בחרן׃ |
3 and said to him, Go out of thy land and out of thy kindred, and come into the land which I will shew thee.
| ויאמר אליו לך לך מארצך וממולדתך ובא אל הארץ אשר אראך׃ |
4 Then going out of the land of the Chaldeans he dwelt in Charran, and thence, after his father died, he removed him into this land in which ye now dwell.
| ויצא מארץ כשדים וישב בחרן ואחרי מות אביו העביר אתו משם אל הארץ הזאת אשר אתם ישבים בה עתה׃ |
5 And he did not give him an inheritance in it, not even what his foot could stand on; and promised to give it to him for a possession, and to his seed after him, when he had no child.
| ולא נתן לו נחלה בה אף לא מדרך כף רגל ויבטח לתתה לאחזה לו ולזרעו אחריו ועוד לא היה לו בן׃ |
6 And God spoke thus: His seed shall be a sojourner in a strange land, and they shall enslave them and evil entreat [them] four hundred years;
| ויאמר לו אלהים כי גר יהיה זרעו בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃ |
7 and the nation to which they shall be in bondage will I judge, said God; and after these things they shall come forth and serve me in this place.
| וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמר אלהים ואחרי כן יצאו ויעבדוני במקום הזה׃ |
8 And he gave to him [the] covenant of circumcision; and thus he begat Isaac and circumcised him the eighth day; and Isaac Jacob, and Jacob the twelve patriarchs.
| ויתן לו את ברית המילה ובכן הוליד את יצחק וימל אתו ביום השמיני ויצחק הוליד את יעקב ויעקב הוליד את שנים עשר האבות׃ |
9 And the patriarchs, envying Joseph, sold him away into Egypt. And God was with him,
| ויקנאו האבות ביוסף וימכרו אותו מצרימה ואלהים היה עמו׃ |
10 and delivered him out of all his tribulations, and gave him favour and wisdom in the sight of Pharaoh king of Egypt, and he appointed him chief over Egypt and all his house.
| ויצילהו מכל צרותיו ויתן לו חן וחכמה לפני פרעה מלך מצרים וישימהו שליט על מצרים ועל כל ביתו׃ |
11 But a famine came upon all the land of Egypt and Canaan, and great distress, and our fathers found no food.
| ויהי רעב על כל ארץ מצרים וכנען וצרה גדולה ואבותינו לא מצאו אכל׃ |
12 But Jacob, having heard of there being corn in Egypt, sent out our fathers first;
| וישמע יעקב כי יש שבר במצרים וישלח שמה את אבותינו בפעם הראשונה׃ |
13 and the second time Joseph was made known to his brethren, and the family of Joseph became known to Pharaoh.
| ובפעם השנית התודע יוסף אל אחיו ומולדת יוסף נגלתה לפרעה׃ |
14 And Joseph sent and called down to him his father Jacob and all [his] kindred, seventy-five souls.
| וישלח יוסף ויקרא ליעקב אביו ולכל משפחתו בשבעים וחמש נפש׃ |
15 And Jacob went down into Egypt and died, he and our fathers,
| וירד יעקב מצרימה וימת הוא ואבותינו׃ |
16 and were carried over to Sychem and placed in the sepulchre which Abraham bought for a sum of money of the sons of Emmor the [father] of Sychem.
| ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה אברהם בכספו מיד בני חמור אבי שכם׃ |
17 But as the time of promise drew near which God had promised to Abraham, the people increased and multiplied in Egypt,
| ויהי כאשר קרבה עת ההבטחה אשר נשבע אלהים לאברהם ויגדל העם וירב במצרים׃ |
18 until another king over Egypt arose who did not know Joseph.
| עד כי קם מלך אחר אשר לא ידע את יוסף׃ |
19 He dealt subtilly with our race, and evil entreated the fathers, casting out their infants that they might not live.
| וזה התחכם למשפחתנו וירע לאבותינו ויצו אתם להשליך את עלליהם אל פני השדה לבלתי החיותם׃ |
20 In which time Moses was born, and was exceedingly lovely, who was nourished three months in the house of his father.
| בעת ההיא נולד משה ויהי טוב לאלהים ויהי אמון בבית אביו שלשה ירחים׃ |
21 And when he was cast out, the daughter of Pharaoh took him up, and brought him up for herself [to be] for a son.
| וכאשר השלך אספה אתו בת פרעה ותגדלהו לה לבן׃ |
22 And Moses was instructed in all [the] wisdom of the Egyptians, and he was mighty in his words and deeds.
| וילמד משה בכל חכמת מצרים ויהי גבור בדברים ובמעשים׃ |
23 And when a period of forty years was fulfilled to him, it came into his heart to look upon his brethren, the sons of Israel;
| ובמלאת לו ארבעים שנה עלה על לבו לפקד את אחיו בני ישראל׃ |
24 and seeing a certain one wronged, he defended [him], and avenged him that was being oppressed, smiting the Egyptian.
| וירא איש אחד מעשק חנם ויושע לו ויקם נקמת המכה בהכותו את המצרי׃ |
25 For he thought that his brethren would understand that God by his hand was giving them deliverance. But they understood not.
| ויחשב בלבבו כי יבינו אחיו אשר על ידו יתן האלהים להם תשועה והם לא הבינו׃ |
26 And on the morrow he shewed himself to them as they were contending, and compelled them to peace, saying, Ye are brethren, why do ye wrong one another?
| ויהי ביום השני ויבא בתוכם והם נצים ויבקש לעשות שלום ביניהם לאמר אנשים אחים אתם ולמה תעשקו איש את אחיו׃ |
27 But he that was wronging his neighbour thrust him away, saying, Who established thee ruler and judge over us?
| והעשק את רעהו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו׃ |
28 Dost thou wish to kill me as thou killedst the Egyptian yesterday?
| הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת אתמל את המצרי׃ |
29 And Moses fled at this saying, and became a sojourner in the land of Madiam, where he begat two sons.
| ויברח משה על הדבר הזה ויהי גר בארץ מדין ויולד שם שני בנים׃ |
30 And when forty years were fulfilled, an angel appeared to him in the wilderness of mount Sinai, in a flame of fire of a bush.
| ובמלאת ארבעים שנה נראה אליו מלאך יהוה במדבר הר סיני בלבת אש מתוך הסנה׃ |
31 And Moses seeing it wondered at the vision; and as he went up to consider it, there was a voice of [the] Lord,
| וירא משה ויתמה על המראה ובסורו לראות ויהי קול יהוה אליו׃ |
32 I am the God of thy fathers, the God of Abraham, and of Isaac, and of Jacob. And Moses trembled, and durst not consider [it].
| אנכי אלהי אבותיך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויחרד משה ויירא מהביט׃ |
33 And the Lord said to him, Loose the sandal of thy feet, for the place on which thou standest is holy ground.
| ויאמר אליו יהוה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׃ |
34 I have surely seen the ill treatment of my people which is in Egypt, and I have heard their groan, and have come down to take them out of it; and now, come, I will send thee to Egypt.
| ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת נאקתם שמעתי וארד להצילם ועתה לכה ואשלחך מצרימה׃ |
35 This Moses, whom they refused, saying, Who made thee ruler and judge? him did God send [to be] a ruler and deliverer with the hand of the angel who appeared to him in the bush.
| הוא משה אשר כחשו בו לאמר מי שמך לשר ושפט אתו שלח האלהים לשר וגאל ביד המלאך הנראה אליו בסנה׃ |
36 He led them out, having wrought wonders and signs in the land of Egypt, and in the Red sea, and in the wilderness forty years.
| והוא הוציאם ויעש אתות ומפתים בארץ מצרים ובים סוף ובמדבר ארבעים שנה׃ |
37 This is the Moses who said to the sons of Israel, A prophet shall God raise up to you out of your brethren like me [him shall ye hear].
| הוא משה אשר אמר אל בני ישראל נביא מקרב אחיכם כמני יקים לכם יהוה אלהיכם אליו תשמעון׃ |
38 This is he who was in the assembly in the wilderness, with the angel who spoke to him in the mount Sinai, and with our fathers; who received living oracles to give to us;
| הוא אשר היה בקהל במדבר עם המלאך הדבר אליו בהר סיני ועם אבותינו ואשר קבל דברים חיים לתת לנו׃ |
39 to whom our fathers would not be subject, but thrust [him] from them, and in their hearts turned back to Egypt,
| הוא אשר אבותינו לא אבו לשמע לו כי אם מאסו אתו ולבבם פנה מצרימה׃ |
40 saying to Aaron, Make us gods who shall go before us; for this Moses, who brought us out of the land of Egypt, we know not what has happened to him.
| ויאמרו אל אהרן עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃ |
41 And they made a calf in those days, and offered sacrifice to the idol, and rejoiced in the works of their own hands.
| ויעשו עגל בימים ההם ויזבחו זבחים לאליל וישמחו במעשה ידיהם׃ |
42 But God turned and delivered them up to serve the host of heaven; as it is written in [the] book of the prophets, Have ye offered me victims and sacrifices forty years in the wilderness, O house of Israel?
| ויפן מהם האלהים ויתנם לעבד את צבא השמים כאשר כתוב בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃ |
43 Yea, ye took up the tent of Moloch, and the star of [your] god Remphan, the forms which ye made to do homage to them; and I will transport you beyond Babylon.
| ונשאתם את סכת מלכם ואת כוכב אלהיכם רמפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל׃ |
44 Our fathers had the tent of the testimony in the wilderness, as he that spoke to Moses commanded to make it according to the model which he had seen;
| משכן העדות היה לאבותינו במדבר כאשר צוה המדבר אל משה לעשות אתו כתבנית אשר ראה׃ |
45 which also our fathers, receiving from their predecessors, brought in with Joshua when they entered into possession of [the lands of] the nations, whom God drove out from [the] face of our fathers, until the days of David;
| ואבותינו לקחהו וגם הביאהו אתם הם ויהושע ברשתם את ארצות הגוים אשר גרש אתם אלהים מפני אבותינו עד ימי דוד׃ |
46 who found favour before God, and asked to find a tabernacle for the God of Jacob;
| והוא מצא חן בעיני אלהים וישאל למצא משכנות לאלהי יעקב׃ |
47 but Solomon built him a house.
| ושלמה בנה לו בית׃ |
48 But the Most High dwells not in [places] made with hands; as says the prophet,
| אבל העליון לא ישכן בהיכלות מעשי ידים כאשר אמר הנביא׃ |
49 The heaven [is] my throne and the earth the footstool of my feet: what house will ye build me? saith [the] Lord, or where [is the] place of my rest?
| השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי אמר יהוה ואי זה מקום מנוחתי׃ |
50 has not my hand made all these things?
| הלא את כל אלה ידי עשתה׃ |
51 O stiffnecked and uncircumcised in heart and ears, ye do always resist the Holy Spirit; as your fathers, ye also.
| קשי ערף וערלי לב ואזנים ממרים הייתם תמיד ברוח הקדש כאבותיכם גם אתם׃ |
52 Which of the prophets have not your fathers persecuted? and they have slain those who announced beforehand concerning the coming of the Just One, of whom ye have now become deliverers up and murderers!
| מי מהנביאים אשר לא רדפוהו אבותיכם אף המיתו את המבשרים מקדם ביאת הצדיק אשר עתה הייתם אתם מוסריו ומרצחיו׃ |
53 who have received the law as ordained by [the] ministry of angels, and have not kept [it].
| אתם אשר קבלתם את התורה על ידי מלאכות המלאכים ולא שמרתם אותה׃ |
54 And hearing these things they were cut to the heart, and gnashed their teeth against him.
| ויהי כשמעם את אלה התרגזו בלבבם ויחרקו עליו שניהם׃ |
55 But being full of [the] Holy Spirit, having fixed his eyes on heaven, he saw [the] glory of God, and Jesus standing at the right hand of God,
| והוא מלא רוח הקדש ויבט השמימה וירא את כבוד אלהים ואת ישוע נצב לימין האלהים׃ |
56 and said, Lo, I behold the heavens opened, and the Son of man standing at the right hand of God.
| ויאמר הנני ראה את השמים נפתחים ואת בן האדם נצב לימין האלהים׃ |
57 And they cried out with a loud voice, and held their ears, and rushed upon him with one accord;
| ויצעקו בקול גדול ויאטמו את אזניהם ויתנפלו עליו כלם יחד׃ |
58 and having cast [him] out of the city, they stoned [him]. And the witnesses laid aside their clothes at the feet of a young man called Saul.
| וידחפהו חוצה לעיר ויסקלו אתו באבנים והעדים פשטו את בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול׃ |
59 And they stoned Stephen, praying, and saying, Lord Jesus, receive my spirit.
| ויסקלו את אסטפנוס והוא משוע ואמר אדני ישוע קבל את רוחי׃ |
60 And kneeling down, he cried with a loud voice, Lord, lay not this sin to their charge. And having said this, he fell asleep.
| ויכרע על ברכיו ויצעק בקול גדול יהוה אל תשמר להם את החטא הזה ויהי אחרי דברו כדבר הזה ויישן׃ |
