Acts 20

1 But after the tumult had ceased, Paul having called the disciples to [him] and embraced [them], went away to go to Macedonia.

לאחר ששככה הסערה אסף פולוס את התלמידים, ובדברי עידוד נפרד מהם לשלום ויצא בדרכו למקדוניה.

2 And having passed through those parts, and having exhorted them with much discourse, he came to Greece.

בכל הערים שבהן עבר הוא לימד את המאמינים את דבר ה׳, ולבסוף הגיע ליוון.

3 And having spent three months [there], a treacherous plot against him having been set on foot by the Jews, as he was going to sail to Syria, [the] resolution was adopted of returning through Macedonia.

כעבור שלושה חודשים התכונן פולוס ללכת לסוריה, אולם משנודע לו שהיהודים תכננו להתנקש בחייו, החליט לסטות מדרכו ולנסוע קודם צפונה, למקדוניה.

4 And there accompanied him as far as Asia, Sopater [son] of Pyrrhus, a Berean; and of Thessalonians, Aristarchus and Secundus, and Gaius and Timotheus of Derbe, and of Asia, Tychicus and Trophimus.

מספר אנשים ליוו את פולוס עד אסיה הקטנה: סופטרוס בן־פורוס מברואה; ארסטרכוס וסקונדוס מתסלוניקי; גיוס מדרבי; טימותיוס; וטוכיקוס וטרופימוס אשר חזרו לבתיהם באסיה הקטנה.

5 These going before waited for us in Troas;

כל אלה הלכו לפנינו וחיכו לנו בטרואס.

6 but we sailed away from Philippi after the days of unleavened bread, and we came to them to Troas in five days, where we spent seven days.

בתום חג הפסח עלינו על ספינה בפיליפי, שבצפון יוון, וכעבור חמישה ימים הגענו לטרואס, שם נשארנו שבוע ימים.

7 And the first day of the week, we being assembled to break bread, Paul discoursed to them, about to depart on the morrow. And he prolonged the discourse till midnight.

במוצאי שבת התאספנו יחד לבצוע לחם, ופולוס, שעמד לצאת לדרכו למחרת בבוקר, דרש דרשה שנמשכה עד חצות.

8 And there were many lights in the upper room where we were assembled.

חדר־העלייה שבו התאספנו היה מואר בנרות רבים.

9 And a certain youth, by name Eutychus, sitting at the window-opening, overpowered by deep sleep, while Paul discoursed very much at length, having been overpowered by the sleep, fell from the third story down to the bottom, and was taken up dead.

כל אותו זמן ישב אבטוכוס הצעיר על אדן החלון, ומכיוון שפולוס האריך בדבריו, נפלה עליו תרדמה. לפתע איבד אבטוכוס את שיווי משקלו ונפל ארצה מן הקומה השלישית ומת בו במקום.

10 But Paul descending fell upon him, and enfolding [him] [in his arms], said, Be not troubled, for his life is in him.

פולוס רץ למטה ולקח את הבחור בזרועותיו.”אל תדאגו, “הרגיע אותם,”יש בו רוח חיים והוא יהיה בסדר!“ואכן הכרתו שבה אליו. שמחה גדולה מילאה את כל הקהילה. כולם חזרו לעליית־הגג. פולוס אכל ולאחר מכן פתח בדרשה נוספת שנמשכה עד אור הבוקר, ואז ניפרד מהם לשלום.

11 And having gone up, and having broken the bread, and eaten, and having long spoken until daybreak, so he went away.

12 And they brought [away] the boy alive, and were no little comforted.

13 And we, having gone before on board ship, sailed off to Assos, going to take in Paul there; for so he had directed, he himself being about to go on foot.

פולוס המשיך ברגל לאסוס, ואילו אנחנו הגענו לשם לפניו בספינה.

14 And when he met with us at Assos, having taken him on board, we came to Mitylene;

כאשר הצטרף אלינו באסוס, הפלגנו יחד למיטוליני.

15 and having sailed thence, on the morrow arrived opposite Chios, and the next day put in at Samos; and having stayed at Trogyllium, the next day we came to Miletus:

למחרת הפלגנו דרך כיוס, ביום השלישי עגנו בסמוס (בלילה ישנו בטרוגוליון), וביום הרביעי הגענו למיליטוס.

16 for Paul thought it desirable to sail by Ephesus, so that he might not be made to spend time in Asia; for he hastened, if it was possible for him, to be the day of Pentecost at Jerusalem.

פולוס סרב להתעכב הפעם באפסוס, כי רצה להגיע לירושלים לקראת חג השבועות, אם יעלה הדבר בידו.

17 But from Miletus having sent to Ephesus, he called over [to him] the elders of the assembly.

אולם בהגיענו למיליטוס שלח פולוס הודעה לזקני הקהילה באפסוס, וביקש מהם לבוא לפגוש אותו שם.

18 And when they were come to him, he said to them, Ye know how I was with you all the time from the first day that I arrived in Asia,

כשהגיעו, אמר להם:”אתם יודעים היטב שמהיום הראשון שדרכתי על אדמת אסיה ועד היום הזה,

19 serving the Lord with all lowliness, and tears, and temptations, which happened to me through the plots of the Jews;

עשיתי את עבודת האדון בענווה – ואפילו בדמעות – למרות הצרות שגרמו לי נוכלים מבין היהודים.

20 how I held back nothing of what is profitable, so as not to announce [it] to you, and to teach you publicly and in every house,

ובכל זאת, מעולם לא פחדתי לומר לכם את האמת; לימדתי אתכם והטפתי לכם בציבור ובבתים פרטיים.

21 testifying to both Jews and Greeks repentance towards God, and faith towards our Lord Jesus Christ.

בישרתי לכם בשורה אחת ליהודים ולגויים גם יחד, שעליהם להפסיק לחטוא, לחזור בתשובה, ולפנות לאלוהים באמצעות האמונה בישוע המשיח אדוננו.

22 And now, behold, bound in my spirit I go to Jerusalem, not knowing what things shall happen to me in it;

”עתה אני הולך לירושלים, כי עלי לציית לרוח הקודש המדריך אותי, אולם איני יודע מה מצפה לי שם.

23 only that the Holy Spirit testifies to me in every city, saying that bonds and tribulations await me.

אני יודע רק דבר אחד: שבכל עיר רוח הקודש מזהיר אותי מפני העינויים והמאסר המצפים לי.

24 But I make no account of [my] life [as] dear to myself, so that I finish my course, and the ministry which I have received of the Lord Jesus, to testify the glad tidings of the grace of God.

אולם לחיי אין כל ערך אם לא אבצע את המשימה שהטיל עלי ישוע אדוננו: לספר לכולם על אהבת אלוהים ועל חסדו.

25 And now, behold, I know that ye all, among whom I have gone about preaching the kingdom [of God], shall see my face no more.

”אני בטוח שאף אחד מכם – אשר שמעתם מפי את דבר ה׳ – לא ישוב לראותי,

26 Wherefore I witness to you this day, that I am clean from the blood of all,

ומשום כך עלי לומר לכם: מצפוני נקי בנוגע לכל אחד ואחד מכם!

27 for I have not shrunk from announcing to you all the counsel of God.

כי מעולם לא היססתי לבשר לכם את דבר האלוהים.

28 Take heed therefore to yourselves, and to all the flock, wherein the Holy Spirit has set you as overseers, to shepherd the assembly of God, which he has purchased with the blood of his own.

”השגיחו על עצמכם ועל הצאן שרוח הקודש הטיל עליכם את האחריות עליה – אשר הן קהילת אלוהים שקנה במחיר דמו.

29 [For] I know [this, ] that there will come in amongst you after my departure grievous wolves, not sparing the flock;

אני יודע היטב שלאחר לכתי מכאן יופיעו ביניכם מורי שקר, אשר יהיו כזאבים אכזריים ולא יחוסו על העדר.

30 and from among your own selves shall rise up men speaking perverted things to draw away the disciples after them.

אפילו אחדים מכם יסלפו את האמת כדי למשוך אחריהם תלמידים.

31 Wherefore watch, remembering that for three years, night and day, I ceased not admonishing each one [of you] with tears.

לכן היזהרו! זכרו שבמשך שלוש שנים לא חדלתי להשגיח עליכם יומם ולילה, ואף שפכתי דמעות רבות בגללכם.

32 And now I commit you to God, and to the word of his grace, which is able to build [you] up and give [to you] an inheritance among all the sanctified.

”עתה אני מפקיד אתכם בידי אלוהים ודברו הנפלא, אשר בכוחו לבנות את אמונתכם ולתת לכם את הנחלה השמורה לבניו.

33 I have coveted [the] silver or gold or clothing of no one.

”מעולם לא השתוקקתי לכסף או לבגדים יקרים.

34 Yourselves know that these hands have ministered to my wants, and to those who were with me.

כולכם יודעים שבמו ידי עבדתי ופרנסתי את עצמי ואת בני־לוויתי.

35 I have shewed you all things, that thus labouring [we] ought to come in aid of the weak, and to remember the words of the Lord Jesus, that he himself said, It is more blessed to give than to receive.

אתם גם יודעים שתמיד שימשתי לכם דוגמה בהגישי עזרה לעניים, משום שזכרתי את דברי אדוננו ישוע המשיח: מוטב לתת מאשר לקבל!“

36 And having said these things, he knelt down and prayed with them all.

כשסיים פולוס את דבריו, כרע על ברכיו והתפלל איתם.

37 And they all wept sore; and falling upon the neck of Paul they ardently kissed him,

כולם בכו בעת שחיבקו אותו ונשקו לו נשיקת פרידה.

38 specially pained by the word which he had said, that they would no more see his face. And they went down with him to the ship.

יותר מכל הם הצטערו על שאמר להם שלא ישובו לראותו. לאחר מכן ליוו אותו כולם אל האונייה.