2 Corinthians 3
1 Do we begin again to commend ourselves? or do we need, as some, commendatory letters to you, or [commendatory] from you?
| הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃ |
2 Ye are our letter, written in our hearts, known and read of all men,
| אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃ |
3 being manifested to be Christ's epistle ministered by us, written, not with ink, but [the] Spirit of [the] living God; not on stone tables, but on fleshy tables of [the] heart.
| כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃ |
4 And such confidence have we through the Christ towards God:
| וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃ |
5 not that we are competent of ourselves to think anything as of ourselves, but our competency [is] of God;
| יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃ |
6 who has also made us competent, [as] ministers of [the] new covenant; not of letter, but of spirit. For the letter kills, but the Spirit quickens.
| אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃ |
7 (But if the ministry of death, in letters, graven in stones, began with glory, so that the children of Israel could not fix their eyes on the face of Moses, on account of the glory of his face, [a glory] which is annulled;
| ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃ |
8 how shall not rather the ministry of the Spirit subsist in glory?
| כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃ |
9 For if the ministry of condemnation [be] glory, much rather the ministry of righteousness abounds in glory.
| כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃ |
10 For also that [which was] glorified is not glorified in this respect, on account of the surpassing glory.
| כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃ |
11 For if that annulled [was introduced] with glory, much rather that which abides [subsists] in glory.
| כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃ |
12 Having therefore such hope, we use much boldness:
| על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃ |
13 and not according as Moses put a veil on his own face, so that the children of Israel should not fix their eyes on the end of that annulled.
| ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃ |
14 But their thoughts have been darkened, for unto this day the same veil remains in reading the old covenant, unremoved, which in Christ is annulled.
| אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃ |
15 But unto this day, when Moses is read, the veil lies upon their heart.
| אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃ |
16 But when it shall turn to [the] Lord, the veil is taken away.)
| וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃ |
17 Now the Lord is the Spirit, but where the Spirit of [the] Lord [is, there is] liberty.
| והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃ |
18 But we all, looking on the glory of the Lord, with unveiled face, are transformed according to the same image from glory to glory, even as by [the] Lord [the] Spirit.
| ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃ |
