Acts 28

1 And after we had escaped, we then realized that the island was called Malta. Yet truly, the natives offered us no small amount of humane treatment.

עד מהרה גילינו שאנו על האי מלטה.

2 For they refreshed us all by kindling a fire, because rain was imminent and because of the cold.

תושבי המקום נהגו בנו בטוב־לב ראוי לציון, והבעירו מדורה כדי לחמם אותנו בקור העז ובגשם הסוחף.

3 But when Paul had gathered together a bundle of twigs, and had placed them on the fire, a viper, which had been drawn to the heat, fastened itself to his hand.

פולוס קושש ענפים וזרדים יבשים, והשליך אותם אל תוך המדורה. לפתע זינק על זרועו נחש ארסי שביקש מפלט מהחום.

4 And truly, when the natives saw the beast hanging from his hand, they were saying to one another: “Certainly, this man must be a murderer, for though he escaped from the sea, vengeance will not permit him to live.”

כשראו אנשי האי את הנחש התלוי על זרועו, אמרו זה לזה:”הוא בטח רוצח! הוא אמנם ניצל מן הים, אולם הצדק לא יניח לו לחיות!“

5 But shaking off the creature into the fire, he indeed suffered no ill effects.

אך פולוס ניער את הנחש אל תוך האש, והוא עצמו כלל לא נפגע.

6 But they were supposing that he would soon swell up, and then would suddenly fall down and die. But having waited a long time, and seeing no ill effects in him, they changed their minds and were saying that he was a god.

האנשים הביטו בו בדריכות וציפו לראות את גופו מתנפח או נופל מת. אולם לאחר שחיכו זמן רב ולא קרה דבר, שינו את דעתם והחליטו שפולוס הוא ודאי אל!

7 Now among these places were estates owned by the ruler of the island, named Publius. And he, taking us in, showed us kind hospitality for three days.

אחוזתו של פובליוס, מושל האי, הייתה בקרבת החוף. הוא הזמין אותנו לביתו ואירח אותנו שלושה ימים.

8 Then it happened that the father of Publius lay ill with a fever and with dysentery. Paul entered to him, and when he had prayed and had laid his hands on him, he saved him.

באותה עת היה אביו של פובליוס חולה מאוד – הייתה לו דיזנטריה והוא קדח מחום. פולוס הלך לחדרו של החולה, התפלל בעדו, סמך את ידיו עליו, והאיש נרפא.

9 When this had been done, all who had diseases on the island approached and were cured.

לאחר מכן באו שאר חולי האי אל פולוס, וגם הם נרפאו.

10 And then they also presented us with many honors. And when we were ready to set sail, they gave us whatever we needed.

התושבים היו אסירי תודה והציפו אותנו במתנות הוקרה. כאשר הגיע מועד הפלגתנו, הם מילאו את האונייה באוכל ובציוד.

11 And so, after three months, we sailed in a ship from Alexandria, whose name was ‘the Castors,’ and which had wintered at the island.

שלושה חודשים לאחר שעלתה ספינתנו על שירטון עלינו על אונייה אחרת והמשכנו בדרכנו. הפעם הפלגנו באונייה”התאומים“, שבאה מאלכסנדריה ועגנה באי מלטה במשך החורף.

12 And when we had arrived at Syracuse, we were delayed there for three days.

תחנתנו הראשונה הייתה סירקוז, שם נשארנו שלושה ימים.

13 From there, sailing close to the shore, we arrived at Rhegium. And after one day, with the south wind blowing, we arrived on the second day at Puteoli.

מסירקוז הפלגנו לרגיום. כעבור יום החלה לנשוב רוח דרומית, וביום השני הגענו לפוטיולי.

14 There, after locating the brothers, we were asked to remain with them for seven days. And then we went on to Rome.

בפוטיולי פגשנו לבסוף מאמינים. הם הפצירו בנו להישאר איתם שבוע ימים, ומשם הפלגנו לרומא.

15 And there, when the brothers had heard of us, they went to meet us as far as the Forum of Appius and the Three Taverns. And when Paul had seen them, giving thanks to God, he took courage.

כאשר שמעו האחים ברומא על דבר בואנו, נסעו מרחק רב מחוץ לעירם כדי לקבל את פנינו. חלקם חיכו לנו בכיכר אפיוס (כשישים ושמונה ק״מ מרומא), וחלקם הצטרפו אלינו ב”שלושת הפונדקים“(כ־חמישים וחמישה ק״מ מרומא). כשפולוס ראה אותם הוא התעודד מאוד והודה לה׳.

16 And when we had arrived at Rome, Paul was given permission to stay by himself, with a soldier to guard him.

בהגיעם לרומא הורשה פולוס לגור בכל מקום שרצה, אם כי תמיד נלווה אליו חייל.

17 And after the third day, he called together the leaders of the Jews. And when they had convened, he said to them: “Noble brothers, I have done nothing against the people, nor against the customs of the fathers, yet I was delivered as a prisoner from Jerusalem into the hands of the Romans.

כעבור שלושה ימים כינס פולוס את מנהיגי היהודים המקומיים, ואמר להם:”היהודים בירושלים אסרו אותי ומסרו אותי לידי הממשל הרומאי, למרות שלא פגעתי באיש ולא עברתי על חוקי אבותינו.

18 And after they held a hearing about me, they would have released me, because there was no case for death against me.

הרומאים ערכו לי משפט ורצו לשחרר אותי, מכיוון שלא מצאו כל סיבה לדון אותי למוות, כפי שדרשו היהודים.

19 But with the Jews speaking against me, I was constrained to appeal to Caesar, though it was not as if I had any kind of accusation against my own nation.

אולם מאחר שהיהודים מחו נגד ההחלטה, מצאתי לנחוץ לערער לפני הקיסר, למרות שלא רציתי לתבוע את עמי.

20 And so, because of this, I requested to see you and to speak to you. For it is because of the hope of Israel that I am encircled with this chain.”

ביקשתי מכם לבוא הנה היום כדי שנכיר זה את זה, וכדי שאוכל לומר לכם שאני אסור באזיקים אלה רק משום שאני מאמין שהמשיח כבר בא!“

21 But they said to him: “We have not received letters about you from Judea, nor have any of the other new arrivals among the brothers reported or spoken anything evil against you.

”לא שמענו עליך שום דבר רע.“ענו מנהיגי היהודים.”לא קיבלנו מכתבים מיהודה, ולא שמענו דיווחים מפי הבאים לכאן מירושלים.

22 But we are asking to hear your opinions from you, for concerning this sect, we know that it is being spoken against everywhere.”

אולם אנחנו רוצים לשמוע במה אתה מאמין, כי הדבר היחיד שאנו יודעים על המשיחיים האלה הוא שבכל מקום מתנגדים לכת הזאת.“

23 And when they had appointed a day for him, very many persons went to him at his guest quarters. And he discoursed, testifying to the kingdom of God, and persuading them about Jesus, using the law of Moses and the Prophets, from morning until evening.

הם קבעו מועד לפגישתם הבאה, ובאותו יום התאסף קהל רב ליד ביתו של פולוס. הוא סיפר להם על מלכות האלוהים, ולימד אותם על אודות ישוע מתוך כתבי־הקודש – מהתורה ומהנביאים. הוא החל ללמד אותם בבוקר, ולא הפסיק עד הערב.

24 And some believed the things that he was saying, yet others did not believe.

אחדים האמינו לדבריו, ואחרים לא האמינו.

25 And when they could not agree among themselves, they departed, while Paul was speaking this one word: “How well did the Holy Spirit speak to our fathers through the prophet Isaiah,

לאחר שהתווכחו בינם לבין עצמם, הם עזבו את המקום כשדבריו של פולוס מהדהדים באוזניהם:”רוח הקודש צדק כששם דברים אלה בפי ישעיהו הנביא:

26 saying: ‘Go to this people and say to them: Hearing, you shall hear and not understand, and seeing, you shall see and not perceive.

’לך ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראו ואל תדעו;

27 For the heart of this people has grown dull, and they have listened with reluctant ears, and they have closed their eyes tightly, lest perhaps they might see with the eyes, and hear with the ears, and understand with the heart, and so be converted, and I would heal them.’

השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב ורפא לו‘.

28 Therefore, let it be known to you, that this salvation of God has been sent to the Gentiles, and they shall listen to it.”

משום כך אני רוצה שתדעו כי ישועה זאת מוצעת גם לגויים, והם ישמעו.“

29 And when he had said these things, the Jews went away from him, though they still had many questions among themselves.

30 Then he remained for two whole years in his own rented lodgings. And he received all who went in to him,

במשך השנתיים הבאות התגורר פולוס בבית ששכר לעצמו, וקיבל בברכה את כל מי שבא לבקרו.

31 preaching the kingdom of God and teaching the things which are from the Lord Jesus Christ, with all faithfulness, without prohibition.

הוא בישר באומץ את דבר מלכות האלוהים, לימד על אודות האדון ישוע המשיח, ואיש לא ניסה להפריע לו.