Acts 20
1 Then, after the tumult ceased, Paul, calling the disciples to himself and exhorting them, said farewell. And he set out, so that he might go into Macedonia.
| לאחר ששככה הסערה אסף פולוס את התלמידים, ובדברי עידוד נפרד מהם לשלום ויצא בדרכו למקדוניה. |
2 And when he had walked through those areas and had exhorted them with many sermons, he went into Greece.
| בכל הערים שבהן עבר הוא לימד את המאמינים את דבר ה׳, ולבסוף הגיע ליוון. |
3 After he had spent three months there, treacheries were planned against him by the Jews, just as he was about to sail into Syria. And having been advised of this, he return through Macedonia.
| כעבור שלושה חודשים התכונן פולוס ללכת לסוריה, אולם משנודע לו שהיהודים תכננו להתנקש בחייו, החליט לסטות מדרכו ולנסוע קודם צפונה, למקדוניה. |
4 Now those accompanying him were Sopater, the son of Pyrrhus from Beroea; and also the Thessalonians, Aristarchus and Secundus; and Gaius of Derbe, and Timothy; and also Tychicus and Trophimus from Asia.
| מספר אנשים ליוו את פולוס עד אסיה הקטנה: סופטרוס בן־פורוס מברואה; ארסטרכוס וסקונדוס מתסלוניקי; גיוס מדרבי; טימותיוס; וטוכיקוס וטרופימוס אשר חזרו לבתיהם באסיה הקטנה. |
5 These, after they had gone ahead, waited for us at Troas.
| כל אלה הלכו לפנינו וחיכו לנו בטרואס. |
6 Yet truly, we sailed from Philippi, after the days of Unleavened Bread, and in five days we went to them at Troas, where we stayed for seven days.
| בתום חג הפסח עלינו על ספינה בפיליפי, שבצפון יוון, וכעבור חמישה ימים הגענו לטרואס, שם נשארנו שבוע ימים. |
7 Then, on the first Sabbath, when we had assembled together to break bread, Paul discoursed with them, intending to set out the next day. But he prolonged his sermon into the middle of the night.
| במוצאי שבת התאספנו יחד לבצוע לחם, ופולוס, שעמד לצאת לדרכו למחרת בבוקר, דרש דרשה שנמשכה עד חצות. |
8 Now there were plenty of lamps in the upper room, where we were gathered.
| חדר־העלייה שבו התאספנו היה מואר בנרות רבים. |
9 And a certain adolescent named Eutychus, sitting on the window sill, was being weighed down by a heavy drowsiness (for Paul was preaching at length). Then, as he went to sleep, he fell from the third floor room downward. And when he was lifted up, he was dead.
| כל אותו זמן ישב אבטוכוס הצעיר על אדן החלון, ומכיוון שפולוס האריך בדבריו, נפלה עליו תרדמה. לפתע איבד אבטוכוס את שיווי משקלו ונפל ארצה מן הקומה השלישית ומת בו במקום. |
10 When Paul had gone down to him, he laid himself over him and, embracing him, said, “Do not worry, for his soul is still within him.”
| פולוס רץ למטה ולקח את הבחור בזרועותיו.”אל תדאגו, “הרגיע אותם,”יש בו רוח חיים והוא יהיה בסדר!“ואכן הכרתו שבה אליו. שמחה גדולה מילאה את כל הקהילה. כולם חזרו לעליית־הגג. פולוס אכל ולאחר מכן פתח בדרשה נוספת שנמשכה עד אור הבוקר, ואז ניפרד מהם לשלום. |
11 And so, going up, and breaking bread, and eating, and having spoken well on until daylight, he then set out.
12 Now they had brought the boy in alive, and they were more than a little consoled.
13 Then we climbed aboard the ship and sailed to Assos, where we were to take in Paul. For so he himself had decided, since he was making the journey by land.
| פולוס המשיך ברגל לאסוס, ואילו אנחנו הגענו לשם לפניו בספינה. |
14 And when he had joined us at Assos, we took him in, and we went to Mitylene.
| כאשר הצטרף אלינו באסוס, הפלגנו יחד למיטוליני. |
15 And sailing from there, on the following day, we arrived opposite Chios. And next we landed at Samos. And on the following day we went to Miletus.
| למחרת הפלגנו דרך כיוס, ביום השלישי עגנו בסמוס (בלילה ישנו בטרוגוליון), וביום הרביעי הגענו למיליטוס. |
16 For Paul had decided to sail past Ephesus, so that he would not be delayed in Asia. For he was hurrying so that, if it were possible for him, he might observe the day of Pentecost at Jerusalem.
| פולוס סרב להתעכב הפעם באפסוס, כי רצה להגיע לירושלים לקראת חג השבועות, אם יעלה הדבר בידו. |
17 Then, sending from Miletus to Ephesus, he called those greater by birth in the church.
| אולם בהגיענו למיליטוס שלח פולוס הודעה לזקני הקהילה באפסוס, וביקש מהם לבוא לפגוש אותו שם. |
18 And when they had come to him and were together, he said to them: “You know that from the first day when I entered into Asia, I have been with you, for the entire time, in this manner:
| כשהגיעו, אמר להם:”אתם יודעים היטב שמהיום הראשון שדרכתי על אדמת אסיה ועד היום הזה, |
19 serving the Lord, with all humility and despite the tears and trials which befell me from the treacheries of the Jews,
| עשיתי את עבודת האדון בענווה – ואפילו בדמעות – למרות הצרות שגרמו לי נוכלים מבין היהודים. |
20 how I held back nothing that was of value, how well I have preached to you, and that I have taught you publicly and throughout the houses,
| ובכל זאת, מעולם לא פחדתי לומר לכם את האמת; לימדתי אתכם והטפתי לכם בציבור ובבתים פרטיים. |
21 testifying both to Jews and to Gentiles about repentance in God and faith in our Lord Jesus Christ.
| בישרתי לכם בשורה אחת ליהודים ולגויים גם יחד, שעליהם להפסיק לחטוא, לחזור בתשובה, ולפנות לאלוהים באמצעות האמונה בישוע המשיח אדוננו. |
22 And now, behold, being obliged in spirit, I am going to Jerusalem, not knowing what will happen to me there,
| ”עתה אני הולך לירושלים, כי עלי לציית לרוח הקודש המדריך אותי, אולם איני יודע מה מצפה לי שם. |
23 except that the Holy Spirit, throughout every city, has cautioned me, saying that chains and tribulations await me at Jerusalem.
| אני יודע רק דבר אחד: שבכל עיר רוח הקודש מזהיר אותי מפני העינויים והמאסר המצפים לי. |
24 But I dread none of these things. Neither do I consider my life to be more precious because it is my own, provided that in some way I may complete my own course and that of the ministry of the Word, which I received from the Lord Jesus, to testify to the Gospel of the grace of God.
| אולם לחיי אין כל ערך אם לא אבצע את המשימה שהטיל עלי ישוע אדוננו: לספר לכולם על אהבת אלוהים ועל חסדו. |
25 And now, behold, I know that you will no longer see my face, all of you among whom I have traveled, preaching the kingdom of God.
| ”אני בטוח שאף אחד מכם – אשר שמעתם מפי את דבר ה׳ – לא ישוב לראותי, |
26 For this reason, I call you as witnesses on this very day: that I am clean from the blood of all.
| ומשום כך עלי לומר לכם: מצפוני נקי בנוגע לכל אחד ואחד מכם! |
27 For I have not turned aside in the least from announcing every counsel of God to you.
| כי מעולם לא היססתי לבשר לכם את דבר האלוהים. |
28 Take care of yourselves and of the entire flock, over which the Holy Spirit has stationed you as Bishops to rule the Church of God, which he has purchased by his own blood.
| ”השגיחו על עצמכם ועל הצאן שרוח הקודש הטיל עליכם את האחריות עליה – אשר הן קהילת אלוהים שקנה במחיר דמו. |
29 I know that after my departure ravenous wolves will enter among you, not sparing the flock.
| אני יודע היטב שלאחר לכתי מכאן יופיעו ביניכם מורי שקר, אשר יהיו כזאבים אכזריים ולא יחוסו על העדר. |
30 And from among yourselves, men will rise up, speaking perverse things in order to entice disciples after them.
| אפילו אחדים מכם יסלפו את האמת כדי למשוך אחריהם תלמידים. |
31 Because of this, be vigilant, retaining in memory that throughout three years I did not cease, night and day, with tears, to admonish each and every one of you.
| לכן היזהרו! זכרו שבמשך שלוש שנים לא חדלתי להשגיח עליכם יומם ולילה, ואף שפכתי דמעות רבות בגללכם. |
32 And now, I commend you to God and to the Word of his grace. He has the power to build up, and to give an inheritance to all who are sanctified.
| ”עתה אני מפקיד אתכם בידי אלוהים ודברו הנפלא, אשר בכוחו לבנות את אמונתכם ולתת לכם את הנחלה השמורה לבניו. |
33 I have coveted neither silver and gold, nor apparel,
| ”מעולם לא השתוקקתי לכסף או לבגדים יקרים. |
34 as you yourselves know. For that which was needed by me and by those who are with me, these hands have provided.
| כולכם יודעים שבמו ידי עבדתי ופרנסתי את עצמי ואת בני־לוויתי. |
35 I have revealed all things to you, because by laboring in this way, it is necessary to support the weak and to remember the words of the Lord Jesus, how he said, ‘It is more blessed to give than to receive.’”
| אתם גם יודעים שתמיד שימשתי לכם דוגמה בהגישי עזרה לעניים, משום שזכרתי את דברי אדוננו ישוע המשיח: מוטב לתת מאשר לקבל!“ |
36 And when he had said these things, kneeling down, he prayed with all of them.
| כשסיים פולוס את דבריו, כרע על ברכיו והתפלל איתם. |
37 Then a great weeping occurred among them all. And, falling upon the neck of Paul, they kissed him,
| כולם בכו בעת שחיבקו אותו ונשקו לו נשיקת פרידה. |
38 being grieved most of all over the word which he had said, that they would never see his face again. And they brought him to the ship.
| יותר מכל הם הצטערו על שאמר להם שלא ישובו לראותו. לאחר מכן ליוו אותו כולם אל האונייה. |
