Song of Songs 2
1 I am a flower of the plain, a lily of the valleys.
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים |
2 As a lily among thorns, so is my companion among the daughters.
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות |
3 As the apple among the trees of the wood, so is my kinsman among the sons. I desired his shadow, and sat down, and his fruit was sweet in my throat.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי |
4 Bring me into the wine house; set love before me.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה |
5 Strengthen me with perfumes, stay me with apples: for I [am] wounded with love.
| סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני |
6 His left [hand shall be] under my head, and his right hand shall embrace me.
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני |
7 I have charged you, ye daughters of Jerusalem, by the powers and by the virtues of the field, that ye do not rouse or wake [my] love, until he please.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ |
8 The voice of my kinsman! behold, he comes leaping over the mountains, bounding over the hills.
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות |
9 My kinsman is like a roe or a young hart on the mountains of Baethel: behold, he is behind our wall, looking through the windows, peeping through the lattices.
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים |
10 My kinsman answers, and says to me, Rise up, come, my companion, my fair one, my dove.
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך |
11 For, behold, the winter is past, the rain is gone, it has departed.
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו |
12 The flowers are seen in the land; the time of pruning has arrived; the voice of the turtle-dove has been heard in our land.
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו |
13 The fig-tree has put forth its young figs, the vines put forth the tender grape, they yield a smell: arise, come, my companion, my fair one, my dove; yea, come.
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך |
14 [Thou art] my dove, in the shelter of the rock, near the wall: shew me thy face, and cause me to hear thy voice; for thy voice is sweet, and thy countenance is beautiful.
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה |
15 Take us the little foxes that spoil the vines: for our vines put forth tender grapes.
| אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר |
16 My kinsman is mine, and I am his: he feeds [his flock] among the lilies.
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים |
17 Until the day dawn, and the shadows depart, turn, my kinsman, be thou like to a roe or young hart on the mountains of the ravines.
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר |
