Psalms 52

1 For the end, [a Psalm] of instruction by David, when Doec the Idumean came and told Saul, and said to him, David is gone to the house of Abimelech. Why dost thou, O mighty man, boast of iniquity in [thy] mischief? All the day

למנצח משכיל לדוד ב בבוא דואג האדמי-- ויגד לשאול ויאמר לו-- בא דוד אל-בית אחימלך ג מה-תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל-היום

2 thy tongue has devised unrighteousness; like a sharpened razor thou hast wrought deceit.

הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה

3 Thou hast loved wickedness more than goodness; unrighteousness better than to speak righteousness. (Pause)

אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה

4 Thou has loved all words of destruction, [and] a deceitful tongue.

אהבת כל-דברי-בלע לשון מרמה

5 Therefore may God destroy thee for ever, may he pluck thee up and utterly remove thee from [thy] dwelling, and thy root from the land of the living. (Pause)

גם-אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה

6 And the righteous shall see, and fear, and shall laugh at him, and say,

ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו

7 Behold the man who made not God his help; but trusted in the abundance of his wealth, and strengthened himself in his vanity.

הנה הגבר-- לא ישים אלהים מעוזו ויבטח ברב עשרו יעז בהותו

8 But I am as a fruitful olive in the house of God: I have trusted in the mercy of God for ever, even for evermore.

ואני כזית רענן-- בבית אלהים בטחתי בחסד-אלהים עולם ועד

9 I will give thanks to thee for ever, for thou hast done [it]: and I will wait on thy name; for [it is] good before the saints.

אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי-טוב נגד חסידיך