Exodus 32
1 And when the people saw that Moses delayed to come down from the mountain, the people combined against Aaron, and said to him, Arise and make us gods who shall go before us; for this Moses, the man who brought us forth out of the land of Egypt—we do not know what is become of him.
| וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו--כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו |
2 And Aaron says to them, Take off the golden ear-rings which are in the ears of your wives and daughters, and bring them to me.
| ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי |
3 And all the people took off the golden ear-rings that were in their ears, and brought them to Aaron.
| ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן |
4 And he received them at their hands, and formed them with a graving tool; and he made them a molten calf, and said, These [are] thy gods, O Israel, which have brought thee up out of the land of Egypt.
| ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו--אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים |
5 And Aaron having seen it built an altar before it, and Aaron made proclamation saying, To-morrow [is] a feast of the Lord.
| וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר |
6 And having risen early on the morrow, he offered whole burnt-offerings, and offered a peace-offering; and the people sat down to eat and drink, and rose up to play.
| וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק |
7 And the Lord spoke to Moses, saying, Go quickly, descend hence, for thy people whom thou broughtest out of the land of Egypt have transgressed;
| וידבר יהוה אל משה לך רד--כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים |
8 they have quickly gone out of the way which thou commandedst; they have made for themselves a calf, and worshipped it, and sacrificed to it, and said,
| סרו מהר מן הדרך אשר צויתם--עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים |
9 These are thy gods, O Israel, who brought thee up out of the land of Egypt.
| ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא |
10 And now let me alone, and I will be very angry with them and consume them, and I will make thee a great nation.
| ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול |
11 And Moses prayed before the Lord God, and said, Wherefore, O Lord, art thou very angry with thy people, whom thou broughtest out of the land of Egypt with great strength, and with thy high arm?
| ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה |
12 [Take heed] lest at any time the Egyptians speak, saying, With evil intent he brought them out to slay them in the mountains, and to consume them from off the earth; cease from thy wrathful anger, and be merciful to the sin of thy people,
| למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך |
13 remembering Abraam and Isaac and Jacob thy servants, to whom thou hast sworn by thyself, and hast spoken to them, saying, I will greatly multiply your seed as the stars of heaven for multitude, and all this land which thou spokest of to give to them, so that they shall possess it for ever.
| זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם |
14 And the Lord was prevailed upon to preserve his people.
| וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו |
15 And Moses turned and went down from the mountain, and the two tables of testimony were in his hands, tables of stone written on both their sides: they were written within and without.
| ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם--מזה ומזה הם כתבים |
16 And the tables were the work of God, and the writing the writing of God written on the tables.
| והלחת--מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא--חרות על הלחת |
17 And Joshua having heard the voice of the people crying, says to Moses, There is a noise of war in the camp.
| וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה |
18 And [Moses] says, It is not the voice of them that begin the battle, nor the voice of them that begin [the cry] of defeat, but the voice of them that begin [the banquet] of wine do I hear.
| ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע |
19 And when he drew nigh to the camp, he sees the calf and the dances; and Moses being very angry cast the two tables out of his hands, and broke them to pieces under the mountain.
| ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר |
20 And having taken the calf which they made, he consumed it with fire, and ground it very small, and scattered it on the water, and made the children of Israel to drink it.
| ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל |
21 And Moses said to Aaron, What has this people done to thee, that thou hast brought upon them a great sin?
| ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה |
22 And Aaron said to Moses, Be not angry, [my] lord, for thou knowest the impetuosity of this people.
| ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא |
23 For they say to me, Make us gods, which shall go before us; for as for this man Moses, who brought us out of Egypt, we do not know what is become of him.
| ויאמרו לי--עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים--לא ידענו מה היה לו |
24 And I said to them, If any one has golden ornaments, take them off; and they gave them me, and I cast them into the fire, and there came out this calf.
| ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה |
25 And when Moses saw that the people was scattered, —for Aaron [had] scattered them [so as to be] a rejoicing to their enemies, —
| וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם |
26 then stood Moses at the gate of the camp, and said, Who is on the Lord's side? let him come to me. Then all the sons of Levi came to him.
| ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי |
27 And he says to them, Thus saith the Lord God of Israel, Put every one his sword on his thigh, and go through and return from gate to gate through the camp, and slay every one his brother, and every one his neighbour, and every one him that is nearest to him.
| ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו |
28 And the sons of Levi did as Moses spoke to them, and there fell of the people in that day to the [number of] three thousand men.
| ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש |
29 And Moses said to them, Ye have filled your hands this day to the Lord each one on his son or on his brother, so that blessing should be given to you.
| ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו--ולתת עליכם היום ברכה |
30 And it came to pass after the morrow [had begun], that Moses said to the people, Ye have sinned a great sin; and now I will go up to God, that I may make atonement for your sin.
| ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם |
31 And Moses returned to the Lord and said, I pray, O Lord, this people has sinned a great sin, and they have made for themselves golden gods.
| וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב |
32 And now if thou wilt forgive their sin, forgive [it]; and if not, blot me out of thy book, which thou hast written.
| ועתה אם תשא חטאתם ואם אין--מחני נא מספרך אשר כתבת |
33 And the Lord said to Moses, If any one has sinned against me, I will blot them out of my book.
| ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי |
34 And now go, descend, and lead this people into the place of which I spoke to thee: behold, my angel shall go before thy face; and in the day when I shall visit I will bring upon them their sin.
| ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך--הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם |
35 And the Lord smote the people for the making the calf, which Aaron made.
| ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן |
