Isaiah 21
1 The word about the waste land. As storm-winds in the South go rushing through, it comes from the waste land, from the land greatly to be feared.
| משא מדבר ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה׃ |
2 A vision of fear comes before my eyes; the worker of deceit goes on in his false way, and the waster goes on making waste. Up! Elam; to the attack! Media; I have put an end to her sorrow.
| חזות קשה הגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי׃ |
3 For this cause I am full of bitter grief; pains like the pains of a woman in childbirth have come on me: I am bent down with sorrow at what comes to my ears; I am shocked by what I see.
| על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות׃ |
4 My mind is wandering, fear has overcome me: the evening of my desire has been turned into shaking for me.
| תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה׃ |
5 They make ready the table, they put down the covers, they take food and drink. Up! you captains; put oil on your breastplates.
| ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן׃ |
6 For so has the Lord said to me, Go, let a watchman be placed; let him give word of what he sees:
| כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד׃ |
7 And when he sees war-carriages, horsemen by twos, war-carriages with asses, war-carriages with camels, let him give special attention.
| וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב׃ |
8 And the watchman gave a loud cry, O my lord, I am on the watchtower all day, and am placed in my watch every night:
| ויקרא אריה על מצפה אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות׃ |
9 See, here come war-carriages with men, horsemen by twos: and in answer he said, Babylon is made low, is made low, and all her images are broken on the earth.
| והנה זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ׃ |
10 O my crushed ones, the grain of my floor! I have given you the word which came to me from the Lord of armies, the God of Israel.
| מדשתי ובן גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם׃ |
11 The word about Edom. A voice comes to me from Seir, Watchman, how far gone is the night? how far gone is the night?
| משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל׃ |
12 The watchman says, The morning has come, but night is still to come: if you have questions to put, put them, and come back again.
| אמר שמר אתה בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו׃ |
13 The word about Arabia. In the thick woods of Arabia will be your night's resting-place, O travelling bands of Dedanites!
| משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים׃ |
14 Give water to him who is in need of water; give bread, O men of the land of Tema, to those in flight.
| לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד׃ |
15 For they are in flight from the sharp sword, and the bent bow, and from the trouble of war.
| כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה׃ |
16 For so has the Lord said to me, In a year, by the years of a servant working for payment, all the glory of Kedar will come to an end:
| כי כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר׃ |
17 And the rest of the bowmen, the men of war of the children of Kedar, will be small in number: for the Lord, the God of Israel, has said it.
| ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי יהוה אלהי ישראל דבר׃ |
