2 Corinthians 2

1 But it was my decision for myself, not to come again to you with sorrow.

החלטתי שלא אבוא יותר לצער אתכם,

2 For if I give you sorrow, who then will make me glad, but he who is made sad by me?

כי אם אני אגרום לכם צער, מי ישמח אותי? בטח שלא מישהו שהעצבתי.

3 And I said this very thing in my letter, for fear that when I came I might have sorrow from those from whom it was right for me to have joy; being certain of this, that my joy is the joy of you all.

מסיבה זאת כתבתי לכם את המכתב ההוא – לא רציתי לבוא אליכם ולהתעצב בגלל אלה שצריכים לשמחני, ואני בטוח ששמחתי היא שמחת כולכם.

4 For out of much trouble and pain of heart and much weeping I sent my letter to you; not to give you sorrow, but so that you might see how great is the love which I have to you.

מה שנאתי לכתוב לכם אותו מכתב! כתבתי אותו בכאב ובדמעות לא כדי להכאיב לכם, אלא כדי להראות לכם מה רבה אהבתי אליכם.

5 But if anyone has been a cause of sorrow, he has been so, not to me only, but in some measure to all of you (I say this that I may not be over-hard on you).

זכרו כי האיש אשר גרם לכל הצרה הזאת ציער לא רק אותי, אלא את כולכם – לפחות במידת־מה, כדי שלא להגזים. איני רוצה להחמיר איתו למעלה מן הצורך, כי הוא כבר נענש דיו מהתוכחה של כולכם.

6 Let it be enough for such a man to have undergone the punishment which the church put on him;

7 So that now, on the other hand, it is right for him to have forgiveness and comfort from you, for fear that his sorrow may be over-great.

כעת עליכם לסלוח לו ולנחם אותו, שאם לא כן הוא עלול להתמוטט מרוב צער.

8 For which cause my desire is that you will make your love to him clear by your acts.

אנא, הוכיחו לו שאתם עדיין אוהבים אותו.

9 And for the same reason I sent you a letter so that I might be certain of your desire to do my orders in all things.

כתבתי את מכתבי על־מנת לבחון את נכונותכם לציית בכל הדברים.

10 But if you give forgiveness to anyone, I do the same: for if I have given forgiveness for anything, I have done it because of you, in the person of Christ;

אם אתם סולחים למישהו על איזה דבר, גם אני סולח לו. שהרי כאשר אני סולח, אם אכן עלי לסלוח למישהו, אני עושה זאת למענכם ובסמכות המשיח,

11 So that Satan may not get the better of us: for we are not without knowledge of his designs.

כדי שהשטן לא יערים עלינו במזימותיו ותחבולותיו המוכרות לנו.

12 Now when I came to Troas for the good news of Christ, and there was an open door for me in the Lord,

בהגיעי לעיר טרואס נתן לי האדון הזדמנות נפלאה לבשר את בשורת המשיח,

13 I had no rest in my spirit because Titus my brother was not there: so I went away from them, and came into Macedonia.

אך לא מצאתי מנוחה לנפשי, כי לא פגשתי כמתוכנן את טיטוס אחי. לפיכך נפרדתי מאנשי טרואס ויצאתי למקדוניה לחפש את טיטוס.

14 But praise be to God who makes us strong to overcome in Christ, and makes clear through us in every place the value of the knowledge of him.

השבח לאלוהים המוביל אותנו במסע הניצחון של המשיח, ומפיץ על־ידינו את בשורת המשיח כריח ניחוח בכל מקום.

15 For we are a sweet perfume of Christ to God in those who are getting salvation and in those who are going to destruction;

אנחנו כניחוח המשיח לאלוהים בקרב הנושעים ובקרב הלא־נושעים.

16 To the one it is a perfume of death to death; to the other a perfume of life to life. And who is enough for such things?

ללא־נושעים אנו כריח מוות, ואילו לנושעים אנו כניחוח המעניק חיים. אך מי ראוי למשימה כזאת?

17 For we are not like the great number who make use of the word of God for profit: but our words are true, as from God, being said as before God in Christ.

רק אלה אשר הם ישרים, שליחי אלוהים, מדברים בגבורת המשיח ובהשגחת אלוהים. איננו כאותם רבים שסוחרים בדבר־אלוהים לשם רווח.