Psalms 137

1 By the rivers of Babylon we sat and wept when we remembered Zion.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 There on the willows we hung our harps,

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 for there our captors requested a song; our tormentors demanded songs of joy: “Sing us a song of Zion.”

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 How can we sing a song of the LORD in a foreign land?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 If I forget you, O Jerusalem, may my right hand cease to function.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 May my tongue cling to the roof of my mouth if I do not remember you, if I do not exalt Jerusalem as my greatest joy!

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Remember, O LORD, the sons of Edom on the day Jerusalem fell: “Destroy it,” they said, “tear it down to its foundations!”

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 O Daughter of Babylon, doomed to destruction, blessed is he who repays you as you have done to us.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Blessed is he who seizes your infants and dashes them against the rocks.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃