Psalms 105
1 Give thanks to the LORD, call upon His name; make known His deeds among the nations.
| הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו׃ |
2 Sing to Him, sing praises to Him; tell of all His wonders.
| שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו׃ |
3 Glory in His holy name; let the hearts of those who seek the LORD rejoice.
| התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה׃ |
4 Seek out the LORD and His strength; seek His face always.
| דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃ |
5 Remember the wonders He has done, His marvels, and the judgments He has pronounced,
| זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיו׃ |
6 O offspring of His servant Abraham, O sons of Jacob, His chosen ones.
| זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו׃ |
7 He is the LORD our God; His judgments carry throughout the earth.
| הוא יהוה אלהינו בכל הארץ משפטיו׃ |
8 He remembers His covenant forever, the word He ordained for a thousand generations—
| זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃ |
9 the covenant He made with Abraham, and the oath He swore to Isaac.
| אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק׃ |
10 He confirmed it to Jacob as a decree, to Israel as an everlasting covenant:
| ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃ |
11 “I will give you the land of Canaan as the portion of your inheritance.”
| לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם׃ |
12 When they were few in number, few indeed, and strangers in the land,
| בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה׃ |
13 they wandered from nation to nation, from one kingdom to another.
| ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר׃ |
14 He let no man oppress them; He rebuked kings on their behalf:
| לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃ |
15 “Do not touch My anointed ones! Do no harm to My prophets!”
| אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו׃ |
16 He called down famine on the land and cut off all their supplies of food.
| ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר׃ |
17 He sent a man before them— Joseph, sold as a slave.
| שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף׃ |
18 They bruised his feet with shackles and placed his neck in irons,
| ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו׃ |
19 until his prediction came true and the word of the LORD proved him right.
| עד עת בא דברו אמרת יהוה צרפתהו׃ |
20 The king sent and released him; the ruler of peoples set him free.
| שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו׃ |
21 He made him master of his household, ruler over all his substance,
| שמו אדון לביתו ומשל בכל קנינו׃ |
22 to instruct his princes as he pleased and teach his elders wisdom.
| לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם׃ |
23 Then Israel entered Egypt; Jacob dwelt in the land of Ham.
| ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם׃ |
24 And the LORD made His people very fruitful, more numerous than their foes,
| ויפר את עמו מאד ויעצמהו מצריו׃ |
25 whose hearts He turned to hate His people, to conspire against His servants.
| הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו׃ |
26 He sent Moses His servant, and Aaron, whom He had chosen.
| שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו׃ |
27 They performed His miraculous signs among them, and wonders in the land of Ham.
| שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם׃ |
28 He sent darkness, and it became dark— yet they defied His words.
| שלח חשך ויחשך ולא מרו את דבריו׃ |
29 He turned their waters to blood and caused their fish to die.
| הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם׃ |
30 Their land teemed with frogs, even in their royal chambers.
| שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם׃ |
31 He spoke, and insects swarmed— gnats throughout their country.
| אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם׃ |
32 He gave them hail for rain, with lightning throughout their land.
| נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם׃ |
33 He struck their vines and fig trees and shattered the trees of their country.
| ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם׃ |
34 He spoke, and the locusts came— young locusts without number.
| אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר׃ |
35 They devoured every plant in their land and consumed the produce of their soil.
| ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם׃ |
36 Then He struck all the firstborn in their land, the firstfruits of all their vigor.
| ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם׃ |
37 He brought Israel out with silver and gold, and none among His tribes stumbled.
| ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל׃ |
38 Egypt was glad when they departed, for the dread of Israel had fallen on them.
| שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם׃ |
39 He spread a cloud as a covering and a fire to light up the night.
| פרש ענן למסך ואש להאיר לילה׃ |
40 They asked, and He brought quail and satisfied them with the bread of heaven.
| שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃ |
41 He opened a rock, and water gushed out; it flowed like a river in the desert.
| פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר׃ |
42 For He remembered His holy promise to Abraham His servant.
| כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו׃ |
43 He brought forth His people with rejoicing, His chosen with shouts of joy.
| ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו׃ |
44 He gave them the lands of the nations, that they might inherit the fruit of others’ labor,
| ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו׃ |
45 that they might keep His statutes and obey His laws. Hallelujah!
| בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו יה׃ |
