Numbers 14
1 Then the whole congregation lifted up their voices and cried out, and that night the people wept.
| ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃ |
2 All the Israelites grumbled against Moses and Aaron, and the whole congregation said to them, “If only we had died in the land of Egypt, or if only we had died in this wilderness!
| וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃ |
3 Why is the LORD bringing us into this land to fall by the sword? Our wives and children will become plunder. Would it not be better for us to go back to Egypt?”
| ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃ |
4 So they said to one another, “Let us appoint a leader and return to Egypt.”
| ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃ |
5 Then Moses and Aaron fell facedown before the whole assembly of the congregation of Israel.
| ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃ |
6 Joshua son of Nun and Caleb son of Jephunneh, who were among those who had spied out the land, tore their clothes
| ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃ |
7 and said to the whole congregation of Israel, “The land we passed through and explored is an exceedingly good land.
| ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃ |
8 If the LORD delights in us, He will bring us into this land, a land flowing with milk and honey, and He will give it to us.
| אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃ |
9 Only do not rebel against the LORD, and do not be afraid of the people of the land, for they will be like bread for us. Their protection has been removed, and the LORD is with us. Do not be afraid of them!”
| אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃ |
10 But the whole congregation threatened to stone Joshua and Caleb. Then the glory of the LORD appeared to all the Israelites at the Tent of Meeting.
| ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃ |
11 And the LORD said to Moses, “How long will this people treat Me with contempt? How long will they refuse to believe in Me, despite all the signs I have performed among them?
| ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃ |
12 I will strike them with a plague and destroy them—and I will make you into a nation greater and mightier than they are.”
| אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃ |
13 But Moses said to the LORD, “The Egyptians will hear of it, for by Your strength You brought this people from among them.
| ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃ |
14 And they will tell it to the inhabitants of this land. They have already heard that You, O LORD, are in the midst of this people, that You, O LORD, have been seen face to face, that Your cloud stands over them, and that You go before them in a pillar of cloud by day and a pillar of fire by night.
| ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃ |
15 If You kill this people as one man, the nations who have heard of Your fame will say,
| והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃ |
16 ‘Because the LORD was unable to bring this people into the land He swore to give them, He has slaughtered them in the wilderness.’
| מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃ |
17 So now I pray, may the power of my Lord be magnified, just as You have declared:
| ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃ |
18 ‘The LORD is slow to anger and abounding in loving devotion, forgiving iniquity and transgression. Yet He will by no means leave the guilty unpunished; He will visit the iniquity of the fathers upon their children to the third and fourth generation.’
| יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃ |
19 Pardon, I pray, the iniquity of this people, in keeping with the greatness of Your loving devotion, just as You have forgiven them ever since they left Egypt.”
| סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃ |
20 “I have pardoned them as you requested,” the LORD replied.
| ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃ |
21 “Yet as surely as I live and as surely as the whole earth is filled with the glory of the LORD,
| ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃ |
22 not one of the men who have seen My glory and the signs I performed in Egypt and in the wilderness—yet have tested Me and disobeyed Me these ten times—
| כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃ |
23 not one will ever see the land that I swore to give their fathers. None of those who have treated Me with contempt will see it.
| אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃ |
24 But because My servant Caleb has a different spirit and has followed Me wholeheartedly, I will bring him into the land he has entered, and his descendants will inherit it.
| ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃ |
25 Now since the Amalekites and Canaanites are living in the valleys, turn back tomorrow and head for the wilderness along the route to the Red Sea.”
| והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃ |
26 Then the LORD said to Moses and Aaron,
| וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃ |
27 “How long will this wicked congregation grumble against Me? I have heard the complaints that the Israelites are making against Me.
| עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃ |
28 So tell them: As surely as I live, declares the LORD, I will do to you exactly as I heard you say.
| אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃ |
29 Your bodies will fall in this wilderness—all who were numbered in the census, everyone twenty years of age or older—because you have grumbled against Me.
| במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃ |
30 Surely none of you will enter the land in which I swore to settle you, except Caleb son of Jephunneh and Joshua son of Nun.
| אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃ |
31 But I will bring your children, whom you said would become plunder, into the land you have rejected—and they will enjoy it.
| וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃ |
32 As for you, however, your bodies will fall in this wilderness.
| ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃ |
33 Your children will be shepherds in the wilderness for forty years, and they will suffer for your unfaithfulness until the last of your bodies lies in the wilderness.
| ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃ |
34 In keeping with the forty days you spied out the land, you shall bear your guilt forty years—a year for each day—and you will experience My alienation.
| במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃ |
35 I, the LORD, have spoken, and I will surely do these things to this entire wicked congregation, which has conspired against Me. They will meet their end in the wilderness, and there they will die.”
| אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃ |
36 So the men Moses had sent to spy out the land, who had returned and made the whole congregation grumble against him by bringing out a bad report about the land—
| והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃ |
37 those men who had brought out the bad report about the land—were struck down by a plague before the LORD.
| וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃ |
38 Of those men who had gone to spy out the land, only Joshua son of Nun and Caleb son of Jephunneh remained alive.
| ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃ |
39 And when Moses relayed these words to all the Israelites, the people mourned bitterly.
| וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃ |
40 Early the next morning they got up and went up toward the ridge of the hill country. “We have indeed sinned,” they said, “but we will go to the place the LORD has promised.”
| וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃ |
41 But Moses said, “Why are you transgressing the commandment of the LORD? This will not succeed!
| ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃ |
42 Do not go up, lest you be struck down by your enemies, because the LORD is not among you.
| אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃ |
43 For there the Amalekites and Canaanites will face you, and you will fall by the sword. Because you have turned away from the LORD, He will not be with you.”
| כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃ |
44 But they dared to go up to the ridge of the hill country, though neither Moses nor the ark of the covenant of the LORD moved from the camp.
| ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃ |
45 Then the Amalekites and Canaanites who lived in that part of the hill country came down, attacked them, and routed them all the way to Hormah.
| וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃ |
