Mark 6
1 Jesus went on from there and came to His hometown, accompanied by His disciples.
| ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃ |
2 When the Sabbath came, He began to teach in the synagogue, and many who heard Him were astonished. “Where did this man get these ideas?” they asked. “What is this wisdom He has been given? And how can He perform such miracles?
| וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃ |
3 Isn’t this the carpenter, the son of Mary and the brother of James, Joses, Judas, and Simon? Aren’t His sisters here with us as well?” And they took offense at Him.
| הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃ |
4 Then Jesus said to them, “Only in his hometown, among his relatives, and in his own household is a prophet without honor.”
| ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃ |
5 So He could not perform any miracles there, except to lay His hands on a few of the sick and heal them.
| ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃ |
6 And He was amazed at their unbelief. And He went around from village to village, teaching the people.
| ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃ |
7 Then Jesus called the Twelve to Him and began to send them out two by two, giving them authority over unclean spirits.
| ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃ |
8 He instructed them to take nothing but a staff for the journey—no bread, no bag, no money in their belts—
| ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃ |
9 and to wear sandals, but not a second tunic.
| רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃ |
10 And He told them, “When you enter a house, stay there until you leave that area.
| ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃ |
11 If anyone will not welcome you or listen to you, shake the dust off your feet when you leave that place, as a testimony against them.”
| וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃ |
12 So they set out and preached that the people should repent.
| ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃ |
13 They also drove out many demons and healed many of the sick, anointing them with oil.
| ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃ |
14 Now King Herod heard about this, for Jesus’ name had become well known, and people were saying, “John the Baptist has risen from the dead! That is why miraculous powers are at work in him.”
| וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃ |
15 Others were saying, “He is Elijah,” and still others, “He is a prophet, like one of the prophets of old.”
| ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃ |
16 But when Herod heard this, he said, “John, whom I beheaded, has risen from the dead!”
| וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃ |
17 For Herod himself had ordered that John be arrested and bound and imprisoned, on account of his brother Philip’s wife Herodias, whom Herod had married.
| כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃ |
18 For John had been telling Herod, “It is not lawful for you to have your brother’s wife!”
| יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ |
19 So Herodias held a grudge against John and wanted to kill him. But she had been unable,
| ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃ |
20 because Herod feared John and protected him, knowing that he was a righteous and holy man. When he heard John’s words, he was greatly perplexed; yet he listened to him gladly.
| כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃ |
21 On Herod’s birthday, her opportunity arose. Herod held a banquet for his nobles and military commanders and the leading men of Galilee.
| ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃ |
22 When the daughter of Herodias came and danced, she pleased Herod and his guests, and the king said to the girl, “Ask me for whatever you wish, and I will give it to you.”
| ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃ |
23 And he swore to her, “Whatever you ask of me, I will give you, up to half my kingdom!”
| וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃ |
24 Then she went out and asked her mother, “What should I request?” And her mother answered, “The head of John the Baptist.”
| ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃ |
25 At once the girl hurried back to the king with her request: “I want you to give me the head of John the Baptist on a platter immediately.”
| ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃ |
26 The king was consumed with sorrow, but because of his oaths and his guests, he did not want to refuse her.
| ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃ |
27 So without delay, the king commanded that John’s head be brought in. He sent an executioner, who went and beheaded him in the prison.
| ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃ |
28 The man brought John’s head on a platter and presented it to the girl, who gave it to her mother.
| וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃ |
29 When John’s disciples heard about this, they came and took his body and placed it in a tomb.
| וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃ |
30 Meanwhile, the apostles gathered around Jesus and brought Him news of all they had done and taught.
| ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃ |
31 And He said to them, “Come with Me privately to a solitary place, and let us rest for a while.” For many people were coming and going, and they did not even have time to eat.
| ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃ |
32 So they went away in a boat by themselves to a solitary place.
| וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃ |
33 But many people saw them leaving and recognized them. They ran together on foot from all the towns and arrived before them.
| וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃ |
34 When Jesus stepped ashore and saw a large crowd, He had compassion on them, because they were like sheep without a shepherd. And He began to teach them many things.
| ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃ |
35 By now the hour was already late. So the disciples came to Jesus and said, “This is a desolate place, and the hour is already late.
| ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃ |
36 Dismiss the crowd so they can go to the surrounding countryside and villages and buy themselves something to eat.”
| שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃ |
37 But Jesus told them, “You give them something to eat.” They asked Him, “Should we go out and spend two hundred denarii to give all of them bread to eat?”
| ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃ |
38 “Go and see how many loaves you have,” He told them. And after checking, they said, “Five—and two fish.”
| ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃ |
39 Then Jesus directed them to have the people sit in groups on the green grass.
| ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃ |
40 So they sat down in groups of hundreds and fifties.
| וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃ |
41 Taking the five loaves and the two fish and looking up to heaven, Jesus spoke a blessing and broke the loaves. Then He gave them to His disciples to set before the people. And He divided the two fish among them all.
| ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃ |
42 They all ate and were satisfied,
| ויאכלו כלם וישבעו׃ |
43 and the disciples picked up twelve basketfuls of broken pieces of bread and fish.
| וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃ |
44 And there were five thousand men who had eaten the loaves.
| והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃ |
45 Immediately Jesus made His disciples get into the boat and go on ahead of Him to Bethsaida, while He dismissed the crowd.
| ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃ |
46 After bidding them farewell, He went up on the mountain to pray.
| ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃ |
47 When evening came, the boat was in the middle of the sea, and Jesus was alone on land.
| ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃ |
48 He could see that the disciples were straining to row, because the wind was against them. About the fourth watch of the night, Jesus went out to them, walking on the sea. He intended to pass by them,
| וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃ |
49 but when they saw Him walking on the sea, they cried out, thinking He was a ghost—
| והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃ |
50 for they all saw Him and were terrified. But Jesus spoke up at once: “Take courage! It is I. Do not be afraid.”
| כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃ |
51 Then He climbed into the boat with them, and the wind died down. And the disciples were utterly astounded,
| וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃ |
52 for they had not understood about the loaves, but their hearts had been hardened.
| כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃ |
53 When they had crossed over, they landed at Gennesaret and moored the boat.
| ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃ |
54 As soon as they got out of the boat, the people recognized Jesus
| ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃ |
55 and ran through that whole region, carrying the sick on mats to wherever they heard He was.
| וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃ |
56 And wherever He went—villages and towns and countrysides—they laid the sick in the marketplaces and begged Him just to let them touch the fringe of His cloak. And all who touched Him were healed.
| ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃ |
