Job 7
1 “Is not man consigned to labor on earth? Are not his days like those of a hired hand?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Like a slave he longs for shade; like a hireling he waits for his wages.
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 So I am allotted months of futility, and nights of misery are appointed me.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 When I lie down I think: ‘When will I get up?’ But the night drags on, and I toss and turn until dawn.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 My flesh is clothed with worms and encrusted with dirt; my skin is cracked and festering.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 My days are swifter than a weaver’s shuttle; they come to an end without hope.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Remember that my life is but a breath. My eyes will never again see happiness.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 The eye that beholds me will no longer see me. You will look for me, but I will be no more.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 As a cloud vanishes and is gone, so he who goes down to Sheol does not come back up. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 He never returns to his house; his place remembers him no more.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 Therefore I will not restrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Am I the sea, or the monster of the deep, that You must keep me under guard?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 When I think my bed will comfort me and my couch will ease my complaint,
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 then You frighten me with dreams and terrify me with visions,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 so that I would prefer strangling and death over my life in this body.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 I loathe my life! I would not live forever. Leave me alone, for my days are but a breath.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 What is man that You should exalt him, that You should set Your heart upon him,
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 that You attend to him every morning, and test him every moment?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 Will You never look away from me, or leave me alone to swallow my spittle?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 If I have sinned, what have I done to You, O watcher of mankind? Why have You made me Your target, so that I am a burden to You?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Why do You not pardon my transgression and take away my iniquity? For soon I will lie down in the dust; You will seek me, but I will be no more.”
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
