Job 6
1 Then Job replied:
| ויען איוב ויאמר |
2 “If only my grief could be weighed and placed with my calamity on the scales.
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד |
3 For then it would outweigh the sand of the seas— no wonder my words have been rash.
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו |
4 For the arrows of the Almighty have pierced me; my spirit drinks in their poison; the terrors of God are arrayed against me.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני |
5 Does a wild donkey bray over fresh grass, or an ox low over its fodder?
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו |
6 Is tasteless food eaten without salt, or is there flavor in the white of an egg?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות |
7 My soul refuses to touch them; they are loathsome food to me.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי |
8 If only my request were granted and God would fulfill my hope:
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה |
9 that God would be willing to crush me, to unleash His hand and cut me off!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני |
10 It still brings me comfort, and joy through unrelenting pain, that I have not denied the words of the Holy One.
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש |
11 What strength do I have, that I should still hope? What is my future, that I should be patient?
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי |
12 Is my strength like that of stone, or my flesh made of bronze?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש |
13 Is there any help within me now that success is driven from me?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני |
14 A despairing man should have the kindness of his friend, even if he forsakes the fear of the Almighty.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב |
15 But my brothers are as faithless as wadis, as seasonal streams that overflow,
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו |
16 darkened because of the ice and the inflow of melting snow,
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג |
17 but ceasing in the dry season and vanishing from their channels in the heat.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם |
18 Caravans turn aside from their routes; they go into the wasteland and perish.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו |
19 The caravans of Tema look for water; the travelers of Sheba hope to find it.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו |
20 They are confounded because they had hoped; their arrival brings disappointment.
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו |
21 For now you are of no help; you see terror, and you are afraid.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו |
22 Have I ever said, ‘Give me something; offer me a bribe from your wealth;
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי |
23 deliver me from the hand of the enemy; redeem me from the grasp of the ruthless’?
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני |
24 Teach me, and I will be silent. Help me understand how I have erred.
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי |
25 How painful are honest words! But what does your argument prove?
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם |
26 Do you intend to correct my words, and treat as wind my cry of despair?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש |
27 You would even cast lots for an orphan and barter away your friend.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם |
28 But now, please look at me. Would I lie to your face?
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב |
29 Reconsider; do not be unjust. Reconsider, for my righteousness is at stake.
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה |
30 Is there iniquity on my tongue? Can my mouth not discern malice?
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות |
