Job 39
1 “Do you know when mountain goats give birth? Have you watched the doe bear her fawn?
| הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר |
2 Can you count the months they are pregnant? Do you know the time they give birth?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה |
3 They crouch down and bring forth their young; they deliver their newborn.
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה |
4 Their young ones thrive and grow up in the open field; they leave and do not return.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו |
5 Who set the wild donkey free? Who released the swift donkey from the harness?
| מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח |
6 I made the wilderness his home and the salt flats his dwelling.
| אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה |
7 He scorns the tumult of the city and never hears the shouts of a driver.
| ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע |
8 He roams the mountains for pasture, searching for any green thing.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש |
9 Will the wild ox consent to serve you? Will he stay by your manger at night?
| היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך |
10 Can you hold him to the furrow with a harness? Will he plow the valleys behind you?
| התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך |
11 Can you rely on his great strength? Will you leave your hard work to him?
| התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך |
12 Can you trust him to bring in your grain and gather it to your threshing floor?
| התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף |
13 The wings of the ostrich flap joyfully, but cannot match the pinions and feathers of the stork.
| כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה |
14 For she leaves her eggs on the ground and lets them warm in the sand.
| כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם |
15 She forgets that a foot may crush them, or a wild animal may trample them.
| ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה |
16 She treats her young harshly, as if not her own, with no concern that her labor was in vain.
| הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד |
17 For God has deprived her of wisdom; He has not endowed her with understanding.
| כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה |
18 Yet when she proudly spreads her wings, she laughs at the horse and its rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו |
19 Do you give strength to the horse or adorn his neck with a mane?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה |
20 Do you make him leap like a locust, striking terror with his proud snorting?
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה |
21 He paws in the valley and rejoices in his strength; he charges into battle.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק |
22 He laughs at fear, frightened of nothing; he does not turn back from the sword.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב |
23 A quiver rattles at his side, along with a flashing spear and lance.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון |
24 Trembling with excitement, he devours the distance; he cannot stand still when the ram’s horn sounds.
| ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר |
25 At the blast of the horn, he snorts with fervor. He catches the scent of battle from afar— the shouts of captains and the cry of war.
| בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה |
26 Does the hawk take flight by your understanding and spread his wings toward the south?
| המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן |
27 Does the eagle soar at your command and make his nest on high?
| אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו |
28 He dwells on a cliff and lodges there; his stronghold is on a rocky crag.
| סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה |
29 From there he spies out food; his eyes see it from afar.
| משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו |
30 His young ones feast on blood; and where the slain are, there he is.”
| ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא |
