Job 30
1 “But now they mock me, men younger than I am, whose fathers I would have refused to entrust with my sheep dogs.
| ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃ |
2 What use to me was the strength of their hands, since their vigor had left them?
| גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃ |
3 Gaunt from poverty and hunger, they gnawed the dry land, and the desolate wasteland by night.
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃ |
4 They plucked mallow among the shrubs, and the roots of the broom tree were their food.
| הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃ |
5 They were banished from among men, shouted down like thieves,
| מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃ |
6 so that they lived on the slopes of the wadis, among the rocks and in holes in the ground.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃ |
7 They cried out among the shrubs and huddled beneath the nettles.
| בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃ |
8 A senseless and nameless brood, they were driven off the land.
| בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃ |
9 And now they mock me in song; I have become a byword among them.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃ |
10 They abhor me and keep far from me; they do not hesitate to spit in my face.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃ |
11 Because God has unstrung my bow and afflicted me, they have cast off restraint in my presence.
| כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃ |
12 The rabble arises at my right; they lay snares for my feet and build siege ramps against me.
| על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃ |
13 They tear up my path; they profit from my destruction, with no one to restrain them.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃ |
14 They advance as through a wide breach; through the ruins they keep rolling in.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃ |
15 Terrors are turned loose against me; they drive away my dignity as by the wind, and my prosperity has passed like a cloud.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃ |
16 And now my soul is poured out within me; days of affliction grip me.
| ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃ |
17 Night pierces my bones, and my gnawing pains never rest.
| לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃ |
18 With great force He grasps my garment; He seizes me by the collar of my tunic.
| ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃ |
19 He throws me into the mud, and I have become like dust and ashes.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃ |
20 I cry out to You for help, but You do not answer; when I stand up, You merely look at me.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃ |
21 You have ruthlessly turned on me; You oppose me with Your strong hand.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃ |
22 You snatch me up into the wind and drive me before it; You toss me about in the storm.
| תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃ |
23 Yes, I know that You will bring me down to death, to the place appointed for all the living.
| כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃ |
24 Yet no one stretches out his hand to a ruined man when he cries for help in his distress.
| אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃ |
25 Have I not wept for those in trouble? Has my soul not grieved for the needy?
| אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃ |
26 But when I hoped for good, evil came; when I looked for light, darkness fell.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃ |
27 I am churning within and cannot rest; days of affliction confront me.
| מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃ |
28 I go about blackened, but not by the sun. I stand up in the assembly and cry for help.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃ |
29 I have become a brother of jackals, a companion of ostriches.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃ |
30 My skin grows black and peels, and my bones burn with fever.
| עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃ |
31 My harp is tuned to mourning and my flute to the sound of weeping.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃ |
