Job 30
1 “But now they mock me, men younger than I am, whose fathers I would have refused to entrust with my sheep dogs.
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני |
2 What use to me was the strength of their hands, since their vigor had left them?
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח |
3 Gaunt from poverty and hunger, they gnawed the dry land, and the desolate wasteland by night.
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה |
4 They plucked mallow among the shrubs, and the roots of the broom tree were their food.
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם |
5 They were banished from among men, shouted down like thieves,
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב |
6 so that they lived on the slopes of the wadis, among the rocks and in holes in the ground.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים |
7 They cried out among the shrubs and huddled beneath the nettles.
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו |
8 A senseless and nameless brood, they were driven off the land.
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ |
9 And now they mock me in song; I have become a byword among them.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה |
10 They abhor me and keep far from me; they do not hesitate to spit in my face.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק |
11 Because God has unstrung my bow and afflicted me, they have cast off restraint in my presence.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו |
12 The rabble arises at my right; they lay snares for my feet and build siege ramps against me.
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם |
13 They tear up my path; they profit from my destruction, with no one to restrain them.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו |
14 They advance as through a wide breach; through the ruins they keep rolling in.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו |
15 Terrors are turned loose against me; they drive away my dignity as by the wind, and my prosperity has passed like a cloud.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי |
16 And now my soul is poured out within me; days of affliction grip me.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני |
17 Night pierces my bones, and my gnawing pains never rest.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון |
18 With great force He grasps my garment; He seizes me by the collar of my tunic.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני |
19 He throws me into the mud, and I have become like dust and ashes.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר |
20 I cry out to You for help, but You do not answer; when I stand up, You merely look at me.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי |
21 You have ruthlessly turned on me; You oppose me with Your strong hand.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני |
22 You snatch me up into the wind and drive me before it; You toss me about in the storm.
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) |
23 Yes, I know that You will bring me down to death, to the place appointed for all the living.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי |
24 Yet no one stretches out his hand to a ruined man when he cries for help in his distress.
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע |
25 Have I not wept for those in trouble? Has my soul not grieved for the needy?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון |
26 But when I hoped for good, evil came; when I looked for light, darkness fell.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל |
27 I am churning within and cannot rest; days of affliction confront me.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני |
28 I go about blackened, but not by the sun. I stand up in the assembly and cry for help.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע |
29 I have become a brother of jackals, a companion of ostriches.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה |
30 My skin grows black and peels, and my bones burn with fever.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב |
31 My harp is tuned to mourning and my flute to the sound of weeping.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים |
