Job 3
1 After this, Job opened his mouth and cursed the day of his birth.
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ |
2 And this is what he said:
| ויען איוב ויאמר׃ |
3 “May the day of my birth perish, and the night it was said, ‘A boy is conceived.’
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ |
4 If only that day had turned to darkness! May God above disregard it; may no light shine upon it.
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ |
5 May darkness and gloom reclaim it, and a cloud settle over it; may the blackness of the day overwhelm it.
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ |
6 If only darkness had taken that night away! May it not appear among the days of the year; may it never be entered in any of the months.
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ |
7 Behold, may that night be barren; may no joyful voice come into it.
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ |
8 May it be cursed by those who curse the day — those prepared to rouse Leviathan.
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ |
9 May its morning stars grow dark; may it wait in vain for daylight; may it not see the breaking of dawn.
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ |
10 For that night did not shut the doors of the womb to hide the sorrow from my eyes.
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ |
11 Why did I not perish at birth; why did I not die as I came from the womb?
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ |
12 Why were there knees to receive me, and breasts that I should be nursed?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ |
13 For now I would be lying down in peace; I would be asleep and at rest
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ |
14 with kings and counselors of the earth, who built for themselves cities now in ruins,
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ |
15 or with princes who had gold, who filled their houses with silver.
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ |
16 Or why was I not hidden like a stillborn child, like an infant who never sees daylight?
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ |
17 There the wicked cease from raging, and there the weary find rest.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ |
18 The captives enjoy their ease; they do not hear the voice of the oppressor.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ |
19 Both small and great are there, and the slave is freed from his master.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ |
20 Why is light given to the miserable, and life to the bitter of soul,
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ |
21 who long for death that does not come, and search for it like hidden treasure,
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ |
22 who rejoice and greatly exult when they can find the grave?
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ |
23 Why is life given to a man whose way is hidden, whom God has hedged in?
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ |
24 I sigh when food is put before me, and my groans pour out like water.
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ |
25 For the thing I feared has overtaken me, and what I dreaded has befallen me.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ |
26 I am not at ease or quiet; I have no rest, for trouble has come.”
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ |
