Job 29
1 And Job continued his discourse:
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ |
2 “How I long for the months gone by, for the days when God watched over me,
| מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ |
3 when His lamp shone above my head, and by His light I walked through the darkness,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ |
4 when I was in my prime, when the friendship of God rested on my tent,
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ |
5 when the Almighty was still with me and my children were around me,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ |
6 when my steps were bathed in cream and the rock poured out for me streams of oil!
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ |
7 When I went out to the city gate and took my seat in the public square,
| בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ |
8 the young men saw me and withdrew, and the old men rose to their feet.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ |
9 The princes refrained from speaking and covered their mouths with their hands.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ |
10 The voices of the nobles were hushed, and their tongues stuck to the roofs of their mouths.
| קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ |
11 For those who heard me called me blessed, and those who saw me commended me,
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ |
12 because I rescued the poor who cried out and the fatherless who had no helper.
| כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ |
13 The dying man blessed me, and I made the widow’s heart sing for joy.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ |
14 I put on righteousness, and it clothed me; justice was my robe and my turban.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ |
15 I served as eyes to the blind and as feet to the lame.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ |
16 I was a father to the needy, and I took up the case of the stranger.
| אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ |
17 I shattered the fangs of the unjust and snatched the prey from his teeth.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ |
18 So I thought: ‘I will die in my nest and multiply my days as the sand.
| ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ |
19 My roots will spread out to the waters, and the dew will rest nightly on my branches.
| שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ |
20 My glory is ever new within me, and my bow is renewed in my hand.’
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ |
21 Men listened to me with expectation, waiting silently for my counsel.
| לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ |
22 After my words, they spoke no more; my speech settled on them like dew.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ |
23 They waited for me as for rain and drank in my words like spring showers.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ |
24 If I smiled at them, they did not believe it; the light of my countenance was precious.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ |
25 I chose their course and presided as chief. So I dwelt as a king among his troops, as a comforter of the mourners.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ |
