Job 21
1 Then Job answered:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 “Listen carefully to my words; let this be your consolation to me.
| שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃ |
3 Bear with me while I speak; then, after I have spoken, you may go on mocking.
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ |
4 Is my complaint against a man? Then why should I not be impatient?
| האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃ |
5 Look at me and be appalled; put your hand over your mouth.
| פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃ |
6 When I remember, terror takes hold, and my body trembles in horror.
| ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ |
7 Why do the wicked live on, growing old and increasing in power?
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃ |
8 Their descendants are established around them, and their offspring before their eyes.
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ |
9 Their homes are safe from fear; no rod of punishment from God is upon them.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ |
10 Their bulls breed without fail; their cows bear calves and do not miscarry.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ |
11 They send forth their little ones like a flock; their children skip about,
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ |
12 singing to the tambourine and lyre and making merry at the sound of the flute.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ |
| יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃ (Sheol h7585) |
14 Yet they say to God: ‘Leave us alone! For we have no desire to know Your ways.
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ |
15 Who is the Almighty, that we should serve Him, and what would we gain if we pray to Him?’
| מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃ |
16 Still, their prosperity is not in their own hands, so I stay far from the counsel of the wicked.
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ |
17 How often is the lamp of the wicked put out? Does disaster come upon them? Does God, in His anger, apportion destruction?
| כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ |
18 Are they like straw before the wind, like chaff swept away by a storm?
| יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃ |
19 It is said that God lays up one’s punishment for his children. Let God repay the man himself, so he will know it.
| אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ |
20 Let his eyes see his own destruction; let him drink for himself the wrath of the Almighty.
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃ |
21 For what does he care about his household after him, when the number of his months has run out?
| כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ |
22 Can anyone teach knowledge to God, since He judges those on high?
| הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃ |
23 One man dies full of vigor, completely secure and at ease.
| זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ |
24 His body is well nourished, and his bones are rich with marrow.
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ |
25 Yet another man dies in the bitterness of his soul, having never tasted prosperity.
| וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃ |
26 But together they lie down in the dust, and worms cover them both.
| יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ |
27 Behold, I know your thoughts full well, the schemes by which you would wrong me.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ |
28 For you say, ‘Where now is the nobleman’s house, and where are the tents in which the wicked dwell?’
| כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃ |
29 Have you never asked those who travel the roads? Do you not accept their reports?
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ |
30 Indeed, the evil man is spared from the day of calamity, delivered from the day of wrath.
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ |
31 Who denounces his behavior to his face? Who repays him for what he has done?
| מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃ |
32 He is carried to the grave, and watch is kept over his tomb.
| והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃ |
33 The clods of the valley are sweet to him; everyone follows behind him, and those before him are without number.
| מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ |
34 So how can you comfort me with empty words? For your answers remain full of falsehood.”
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃ |
