Job 20
1 Then Zophar the Naamathite replied:
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ |
2 “So my anxious thoughts compel me to answer, because of the turmoil within me.
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ |
3 I have heard a rebuke that insults me, and my understanding prompts a reply.
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ |
4 Do you not know that from antiquity, since man was placed on the earth,
| הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ |
5 the triumph of the wicked has been brief and the joy of the godless momentary?
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ |
6 Though his arrogance reaches the heavens, and his head touches the clouds,
| אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ |
7 he will perish forever, like his own dung; those who had seen him will ask, ‘Where is he?’
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ |
8 He will fly away like a dream, never to be found; he will be chased away like a vision in the night.
| כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ |
9 The eye that saw him will see him no more, and his place will no longer behold him.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ |
10 His sons will seek the favor of the poor, for his own hands must return his wealth.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ |
11 The youthful vigor that fills his bones will lie down with him in the dust.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ |
12 Though evil is sweet in his mouth and he conceals it under his tongue,
| אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ |
13 though he cannot bear to let it go and keeps it in his mouth,
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ |
14 yet in his stomach his food sours into the venom of cobras within him.
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ |
15 He swallows wealth but vomits it out; God will force it from his stomach.
| חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ |
16 He will suck the poison of cobras; the fangs of a viper will kill him.
| ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ |
17 He will not enjoy the streams, the rivers flowing with honey and cream.
| אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ |
18 He must return the fruit of his labor without consuming it; he cannot enjoy the profits of his trading.
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ |
19 For he has oppressed and forsaken the poor; he has seized houses he did not build.
| כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ |
20 Because his appetite is never satisfied, he cannot escape with his treasure.
| כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ |
21 Nothing is left for him to consume; thus his prosperity will not endure.
| אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ |
22 In the midst of his plenty, he will be distressed; the full force of misery will come upon him.
| במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ |
23 When he has filled his stomach, God will vent His fury upon him, raining it down on him as he eats.
| יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ |
24 Though he flees from an iron weapon, a bronze-tipped arrow will pierce him.
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ |
25 It is drawn out of his back, the gleaming point from his liver. Terrors come over him.
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ |
26 Total darkness is reserved for his treasures. A fire unfanned will consume him and devour what is left in his tent.
| כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ |
27 The heavens will expose his iniquity, and the earth will rise up against him.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ |
28 The possessions of his house will be removed, flowing away on the day of God’s wrath.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ |
29 This is the wicked man’s portion from God, the inheritance God has appointed him.”
| זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ |
