Job 19
1 Then Job answered:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 “How long will you torment me and crush me with your words?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 Ten times now you have reproached me; you shamelessly mistreat me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 Even if I have truly gone astray, my error concerns me alone.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 If indeed you would exalt yourselves above me and use my disgrace against me,
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 then understand that it is God who has wronged me and drawn His net around me.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Though I cry out, ‘Violence!’ I get no response; though I call for help, there is no justice.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 He has blocked my way so I cannot pass; He has veiled my paths with darkness.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 He has stripped me of my honor and removed the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 He tears me down on every side until I am gone; He uproots my hope like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 His anger burns against me, and He counts me among His enemies.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 His troops advance together; they construct a ramp against me and encamp around my tent.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 He has removed my brothers from me; my acquaintances have abandoned me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 My kinsmen have failed me, and my friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 My guests and maidservants count me as a stranger; I am a foreigner in their sight.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 I call for my servant, but he does not answer, though I implore him with my own mouth.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 My breath is repulsive to my wife, and I am loathsome to my own family.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Even little boys scorn me; when I appear, they deride me.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 All my best friends despise me, and those I love have turned against me.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 My skin and flesh cling to my bones; I have escaped by the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Have pity on me, my friends, have pity, for the hand of God has struck me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Why do you persecute me as God does? Will you never get enough of my flesh?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 I wish that my words were recorded and inscribed in a book,
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 by an iron stylus on lead, or chiseled in stone forever.
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 But I know that my Redeemer lives, and in the end He will stand upon the earth.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 Even after my skin has been destroyed, yet in my flesh I will see God.
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 I will see Him for myself; my eyes will behold Him, and not as a stranger. How my heart yearns within me!
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 If you say, ‘Let us persecute him, since the root of the matter lies with him,’
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 then you should fear the sword yourselves, because wrath brings punishment by the sword, so that you may know there is a judgment.”
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
