Job 10
1 “I loathe my own life; I will express my complaint and speak in the bitterness of my soul.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי |
2 I will say to God: Do not condemn me! Let me know why You prosecute me.
| אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני |
3 Does it please You to oppress me, to reject the work of Your hands and favor the schemes of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת |
4 Do You have eyes of flesh? Do You see as man sees?
| העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה |
5 Are Your days like those of a mortal, or Your years like those of a man,
| הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר |
6 that You should seek my iniquity and search out my sin—
| כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש |
7 though You know that I am not guilty, and there is no deliverance from Your hand?
| על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל |
8 Your hands shaped me and altogether formed me. Would You now turn and destroy me?
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני |
9 Please remember that You molded me like clay. Would You now return me to dust?
| זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני |
10 Did You not pour me out like milk, and curdle me like cheese?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני |
11 You clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני |
12 You have granted me life and loving devotion, and Your care has preserved my spirit.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי |
13 Yet You concealed these things in Your heart, and I know that this was in Your mind:
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך |
14 If I sinned, You would take note, and would not acquit me of my iniquity.
| אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני |
15 If I am guilty, woe to me! And even if I am righteous, I cannot lift my head. I am full of shame and aware of my affliction.
| אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי |
16 Should I hold my head high, You would hunt me like a lion, and again display Your power against me.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי |
17 You produce new witnesses against me and multiply Your anger toward me. Hardships assault me in wave after wave.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי |
18 Why then did You bring me from the womb? Oh, that I had died, and no eye had seen me!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני |
19 If only I had never come to be, but had been carried from the womb to the grave.
| כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל |
20 Are my days not few? Withdraw from me, that I may have a little comfort,
| הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט |
21 before I go—never to return— to a land of darkness and gloom,
| בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות |
22 to a land of utter darkness, of deep shadow and disorder, where even the light is like darkness.”
| ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל |
