Genesis 18
1 Then the LORD appeared to Abraham by the Oaks of Mamre in the heat of the day, while he was sitting at the entrance of his tent.
| וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום׃ |
2 And Abraham looked up and saw three men standing nearby. When he saw them, he ran from the entrance of his tent to meet them and bowed low to the ground.
| וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה׃ |
3 “My lord,” said Abraham, “if I have found favor in your sight, please do not pass your servant by.
| ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך׃ |
4 Let a little water be brought, that you may wash your feet and rest yourselves under the tree.
| יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ׃ |
5 And I will bring a bit of bread so that you may refresh yourselves. This is why you have passed your servant’s way. After that, you may continue on your way.” “Yes,” they replied, “you may do as you have said.”
| ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת׃ |
6 So Abraham hurried into the tent and said to Sarah, “Quick! Prepare three seahs of fine flour, knead it, and bake some bread.”
| וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות׃ |
7 Meanwhile, Abraham ran to the herd, selected a tender and choice calf, and gave it to a servant, who hurried to prepare it.
| ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו׃ |
8 Then Abraham brought curds and milk and the calf that had been prepared, and he set them before the men and stood by them under the tree as they ate.
| ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו׃ |
9 “Where is your wife Sarah?” they asked. “There, in the tent,” he replied.
| ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל׃ |
10 Then the LORD said, “I will surely return to you at this time next year, and your wife Sarah will have a son!” Now Sarah was behind him, listening at the entrance to the tent.
| ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו׃ |
11 And Abraham and Sarah were already old and well along in years; Sarah had passed the age of childbearing.
| ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים׃ |
12 So she laughed to herself, saying, “After I am worn out and my master is old, will I now have this pleasure?”
| ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן׃ |
13 And the LORD asked Abraham, “Why did Sarah laugh and say, ‘Can I really bear a child when I am old?’
| ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי׃ |
14 Is anything too difficult for the LORD? At the appointed time I will return to you—in about a year—and Sarah will have a son.”
| היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן׃ |
15 But Sarah was afraid, so she denied it and said, “I did not laugh.” “No,” replied the LORD, “but you did laugh.”
| ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת׃ |
16 When the men got up to leave, they looked out over Sodom, and Abraham walked along with them to see them off.
| ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם׃ |
17 And the LORD said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do?
| ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה׃ |
18 Abraham will surely become a great and powerful nation, and through him all the nations of the earth will be blessed.
| ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ׃ |
19 For I have chosen him, so that he will command his children and his household after him to keep the way of the LORD by doing what is right and just, in order that the LORD may bring upon Abraham what He has promised.”
| כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו׃ |
20 Then the LORD said, “The outcry against Sodom and Gomorrah is great. Because their sin is so grievous,
| ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד׃ |
21 I will go down to see if their actions fully justify the outcry that has reached Me. If not, I will find out.”
| ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה׃ |
22 And the two men turned away and went toward Sodom, but Abraham remained standing before the LORD.
| ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה׃ |
23 Abraham stepped forward and said, “Will You really sweep away the righteous with the wicked?
| ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע׃ |
24 What if there are fifty righteous ones in the city? Will You really sweep it away and not spare the place for the sake of the fifty righteous ones who are there?
| אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה׃ |
25 Far be it from You to do such a thing—to kill the righteous with the wicked, so that the righteous and the wicked are treated alike. Far be it from You! Will not the Judge of all the earth do what is right?”
| חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט׃ |
26 So the LORD replied, “If I find fifty righteous ones within the city of Sodom, on their account I will spare the whole place.”
| ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם׃ |
27 Then Abraham answered, “Now that I have ventured to speak to the Lord—though I am but dust and ashes—
| ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר׃ |
28 suppose the fifty righteous ones lack five. Will You destroy the whole city for the lack of five?” He replied, “If I find forty-five there, I will not destroy it.”
| אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה׃ |
29 Once again Abraham spoke to the LORD, “Suppose forty are found there?” He answered, “On account of the forty, I will not do it.”
| ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים׃ |
30 Then Abraham said, “May the Lord not be angry, but let me speak further. Suppose thirty are found there?” He replied, “If I find thirty there, I will not do it.”
| ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים׃ |
31 And Abraham said, “Now that I have ventured to speak to the Lord, suppose twenty are found there?” He answered, “On account of the twenty, I will not destroy it.”
| ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים׃ |
32 Finally, Abraham said, “May the Lord not be angry, but let me speak once more. Suppose ten are found there?” And He answered, “On account of the ten, I will not destroy it.”
| ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה׃ |
33 When the LORD had finished speaking with Abraham, He departed, and Abraham returned home.
| וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו׃ |
