Exodus 1
1 These are the names of the sons of Israel who went to Egypt with Jacob, each with his family:
| ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃ |
2 Reuben, Simeon, Levi, and Judah;
| ראובן שמעון לוי ויהודה׃ |
3 Issachar, Zebulun, and Benjamin;
| יששכר זבולן ובנימן׃ |
4 Dan and Naphtali; Gad and Asher.
| דן ונפתלי גד ואשר׃ |
5 The descendants of Jacob numbered seventy in all, including Joseph, who was already in Egypt.
| ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃ |
6 Now Joseph and all his brothers and all that generation died,
| וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא׃ |
7 but the Israelites were fruitful and increased rapidly; they multiplied and became exceedingly numerous, so that the land was filled with them.
| ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃ |
8 Then a new king, who did not know Joseph, came to power in Egypt.
| ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף׃ |
9 “Look,” he said to his people, “the Israelites have become too numerous and too powerful for us.
| ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃ |
10 Come, let us deal shrewdly with them, or they will increase even more; and if a war breaks out, they may join our enemies, fight against us, and leave the country.”
| הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ׃ |
11 So the Egyptians appointed taskmasters over the Israelites to oppress them with forced labor. As a result, they built Pithom and Rameses as store cities for Pharaoh.
| וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס׃ |
12 But the more they were oppressed, the more they multiplied and flourished; so the Egyptians came to dread the Israelites.
| וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃ |
13 They worked the Israelites ruthlessly
| ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך׃ |
14 and made their lives bitter with hard labor in brick and mortar, and with all kinds of work in the fields. Every service they imposed was harsh.
| וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך׃ |
15 Then the king of Egypt said to the Hebrew midwives, whose names were Shiphrah and Puah,
| ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃ |
16 “When you help the Hebrew women give birth, observe them on the birthstools. If the child is a son, kill him; but if it is a daughter, let her live.”
| ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה׃ |
17 The midwives, however, feared God and did not do as the king of Egypt had instructed; they let the boys live.
| ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים׃ |
18 So the king of Egypt summoned the midwives and asked them, “Why have you done this? Why have you let the boys live?”
| ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים׃ |
19 The midwives answered Pharaoh, “The Hebrew women are not like the Egyptian women, for they are vigorous and give birth before a midwife arrives.”
| ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃ |
20 So God was good to the midwives, and the people multiplied and became even more numerous.
| וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃ |
21 And because the midwives feared God, He gave them families of their own.
| ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים׃ |
22 Then Pharaoh commanded all his people: “Every son born to the Hebrews you must throw into the Nile, but every daughter you may allow to live.”
| ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון׃ |
