Ecclesiastes 2
1 I said to myself, “Come now, I will test you with pleasure; enjoy what is good!” But it proved to be futile.
| אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל׃ |
2 I said of laughter, “It is folly,” and of pleasure, “What does it accomplish?”
| לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה׃ |
3 I sought to cheer my body with wine and to embrace folly—my mind still guiding me with wisdom—until I could see what was worthwhile for men to do under heaven during the few days of their lives.
| תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם׃ |
4 I expanded my pursuits. I built houses and planted vineyards for myself.
| הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃ |
5 I made gardens and parks for myself, where I planted all kinds of fruit trees.
| עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי׃ |
6 I built reservoirs to water my groves of flourishing trees.
| עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים׃ |
7 I acquired menservants and maidservants, and servants were born in my house. I also owned more herds and flocks than anyone in Jerusalem before me,
| קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם׃ |
8 and I accumulated for myself silver and gold and the treasure of kings and provinces. I gathered to myself male and female singers, and the delights of the sons of men—many concubines.
| כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות׃ |
9 So I became great and surpassed all in Jerusalem who had preceded me; and my wisdom remained with me.
| וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי׃ |
10 Anything my eyes desired, I did not deny myself. I refused my heart no pleasure. For my heart took delight in all my work, and this was the reward for all my labor.
| וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי׃ |
11 Yet when I considered all the works that my hands had accomplished and what I had toiled to achieve, I found everything to be futile, a pursuit of the wind; there was nothing to be gained under the sun.
| ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃ |
12 Then I turned to consider wisdom and madness and folly; for what more can the king’s successor do than what has already been accomplished?
| ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו׃ |
13 And I saw that wisdom exceeds folly, just as light exceeds darkness:
| וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך׃ |
14 The wise man has eyes in his head, but the fool walks in darkness. Yet I also came to realize that one fate overcomes them both.
| החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם׃ |
15 So I said to myself, “The fate of the fool will also befall me. What then have I gained by being wise?” And I said to myself that this too is futile.
| ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל׃ |
16 For there is no lasting remembrance of the wise, just as with the fool, seeing that both will be forgotten in the days to come. Alas, the wise man will die just like the fool!
| כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל׃ |
17 So I hated life, because the work that is done under the sun was grievous to me. For everything is futile and a pursuit of the wind.
| ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל ורעות רוח׃ |
18 I hated all for which I had toiled under the sun, because I must leave it to the man who comes after me.
| ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי׃ |
19 And who knows whether that man will be wise or foolish? Yet he will take over all the labor at which I have worked skillfully under the sun. This too is futile.
| ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל׃ |
20 So my heart began to despair over all the labor that I had done under the sun.
| וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש׃ |
21 When there is a man who has labored with wisdom, knowledge, and skill, and he must give his portion to a man who has not worked for it, this too is futile and a great evil.
| כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה׃ |
22 For what does a man get for all the toil and striving with which he labors under the sun?
| כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש׃ |
23 Indeed, all his days are filled with grief, and his task is sorrowful; even at night, his mind does not rest. This too is futile.
| כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא׃ |
24 Nothing is better for a man than to eat and drink and enjoy his work. I have also seen that this is from the hand of God.
| אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃ |
25 For apart from Him, who can eat and who can find enjoyment?
| כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני׃ |
26 To the man who is pleasing in His sight, He gives wisdom and knowledge and joy, but to the sinner He assigns the task of gathering and accumulating that which he will hand over to one who pleases God. This too is futile and a pursuit of the wind.
| כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם זה הבל ורעות רוח׃ |
