הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה |
והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו |
הבוק תבוק הארץ והבוז תבז כי יהוה דבר את הדבר הזה |
אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ |
והארץ חנפה תחת ישביה כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם |
על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער |
אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב |
שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור |
בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו |
נשברה קרית תהו סגר כל בית מבוא |
צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ |
נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער |
כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר |
המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים |
על כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל |
מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו |
פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ |
והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ |
רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ |
נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום |
והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה |
ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו |
וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד |