Job 7
1 “Is not a man forced to labor on earth? Are not his days like the days of a hired hand?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 As a servant who earnestly desires the shadow, as a hireling who looks for his wages,
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 so I am made to possess months of misery, wearisome nights are appointed to me.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 When I lie down, I say, ‘When will I arise, and the night be gone?’ I toss and turn until the dawning of the day.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 My flesh is clothed with worms and clods of dust. My skin closes up, and breaks out afresh.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 My days are swifter than a weaver’s shuttle, and are spent without hope.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Oh remember that my life is a breath. My eye will no more see good.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 The eye of him who sees me will see me no more. Your eyes will be on me, but I will not be.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 As the cloud is consumed and vanishes away, so he who goes down to Sheol (Sheol h7585) will come up no more.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 He will return no more to his house, neither will his place know him any more.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 “Therefore I will not keep silent. I will speak in the anguish of my spirit. I will complain in the bitterness of my soul.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Am I a sea, or a sea monster, that you put a guard over me?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 When I say, ‘My bed will comfort me. My couch will ease my complaint,’
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 then you scare me with dreams and terrify me through visions,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 so that my soul chooses strangling, death rather than my bones.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 I loathe my life. I do not want to live forever. Leave me alone, for my days are but a breath.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 What is man, that you should magnify him, that you should set your mind on him,
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 that you should visit him every morning, and test him every moment?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 How long will you not look away from me, nor leave me alone until I swallow down my spittle?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 If I have sinned, what do I do to you, you watcher of men? Why have you set me as a mark for you, so that I am a burden to myself?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Why do you not pardon my disobedience, and take away my iniquity? For now will I lie down in the dust. You will seek me diligently, but I will not be.”
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
