< Job 29 >

1 Job again took up his parable, and said,
ויסף איוב שאת משלו ויאמר
2 “Oh that I were as in the months of old, as in the days when God watched over me;
מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני
3 when his lamp shone on my head, and by his light I walked through darkness,
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך
4 as I was in my prime, when the friendship of God was in my tent,
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי
5 when the Almighty was yet with me, and my children were around me,
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי
6 when my steps were washed with butter, and the rock poured out streams of oil for me,
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן
7 when I went out to the city gate, when I prepared my seat in the street.
בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי
8 The young men saw me and hid themselves. The aged rose up and stood.
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו
9 The princes refrained from talking, and laid their hand on their mouth.
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם
10 The voice of the nobles was hushed, and their tongue stuck to the roof of their mouth.
קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה
11 For when the ear heard me, then it blessed me, and when the eye saw me, it commended me,
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני
12 because I delivered the poor who cried, and the fatherless also, who had no one to help him,
כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו
13 the blessing of him who was ready to perish came on me, and I caused the widow’s heart to sing for joy.
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן
14 I put on righteousness, and it clothed me. My justice was as a robe and a diadem.
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי
15 I was eyes to the blind, and feet to the lame.
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני
16 I was a father to the needy. I researched the cause of him whom I did not know.
אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו
17 I broke the jaws of the unrighteous and plucked the prey out of his teeth.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף
18 Then I said, ‘I will die in my own house, I will count my days as the sand.
ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים
19 My root is spread out to the waters. The dew lies all night on my branch.
שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי
20 My glory is fresh in me. My bow is renewed in my hand.’
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף
21 “Men listened to me, waited, and kept silence for my counsel.
לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי
22 After my words they did not speak again. My speech fell on them.
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי
23 They waited for me as for the rain. Their mouths drank as with the spring rain.
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש
24 I smiled on them when they had no confidence. They did not reject the light of my face.
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון
25 I chose out their way, and sat as chief. I lived as a king in the army, as one who comforts the mourners.
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם

< Job 29 >