וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ |
עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם |
ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות |
וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר |
גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים |
עד אשר לא ירחק (ירתק) חבל הכסף ותרוץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור |
וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה |
הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל |
ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה |
בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת |
דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד |
ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר |
סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם |
כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע |