Amos 6
1 Woe to those who are at ease in Zion, and to those who are secure on the mountain of Samaria, the notable men of the chief of the nations, to whom the house of Israel come!
| הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל׃ |
2 Go to Calneh, and see. From there go to Hamath the great. Then go down to Gath of the Philistines. Are they better than these kingdoms? Is their border greater than your border?
| עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגבלכם׃ |
3 Alas for you who put far away the evil day, and cause the seat of violence to come near,
| המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס׃ |
4 who lie on beds of ivory, and stretch themselves on their couches, and eat the lambs out of the flock, and the calves out of the middle of the stall,
| השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃ |
5 who strum on the strings of a harp, who invent for themselves instruments of music, like David;
| הפרטים על פי הנבל כדויד חשבו להם כלי שיר׃ |
6 who drink wine in bowls, and anoint themselves with the best oils, but they are not grieved for the affliction of Joseph.
| השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף׃ |
7 Therefore they will now go captive with the first who go captive. The feasting and lounging will end.
| לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃ |
8 “The Lord GOD has sworn by himself,” says the LORD, the God of Armies: “I abhor the pride of Jacob, and detest his fortresses. Therefore I will deliver up the city with all that is in it.
| נשבע אדני יהוה בנפשו נאם יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה׃ |
9 It will happen that if ten men remain in one house, they will die.
| והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו׃ |
10 “When a man’s relative carries him, even he who burns him, to bring bodies out of the house, and asks him who is in the innermost parts of the house, ‘Is there yet any with you?’ And he says, ‘No;’ then he will say, ‘Hush! Indeed we must not mention the LORD’s name.’
| ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃ |
11 “For, behold, the LORD commands, and the great house will be smashed to pieces, and the little house into bits.
| כי הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים׃ |
12 Do horses run on the rocky crags? Does one plow there with oxen? But you have turned justice into poison, and the fruit of righteousness into bitterness,
| הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה׃ |
13 you who rejoice in a thing of nothing, who say, ‘Have not we taken for ourselves horns by our own strength?’
| השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים׃ |
14 For, behold, I will raise up against you a nation, house of Israel,” says the LORD, the God of Armies; “and they will afflict you from the entrance of Hamath to the brook of the Arabah.”
| כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה׃ |
