2 Kings 4
1 Now a certain woman of the wives of the sons of the prophets cried out to Elisha, saying, “Your servant my husband is dead. You know that your servant feared the LORD. Now the creditor has come to take for himself my two children to be slaves.”
| ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה--בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים |
2 Elisha said to her, “What should I do for you? Tell me, what do you have in the house?” She said, “Your servant has nothing in the house, except a pot of oil.”
| ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי (לך) בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן |
3 Then he said, “Go, borrow empty containers from all your neighbors. Do not borrow just a few containers.
| ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי (שכניך)--כלים רקים אל תמעיטי |
4 Go in and shut the door on you and on your sons, and pour oil into all those containers; and set aside those which are full.”
| ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי |
5 So she went from him, and shut the door on herself and on her sons. They brought the containers to her, and she poured oil.
| ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגישים אליה והיא מיצקת (מוצקת) |
6 When the containers were full, she said to her son, “Bring me another container.” He said to her, “There is not another container.” Then the oil stopped flowing.
| ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן |
7 Then she came and told the man of God. He said, “Go, sell the oil, and pay your debt; and you and your sons live on the rest.”
| ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי (נשיך) ואת בניכי (ובניך) תחיי בנותר |
8 One day Elisha went to Shunem, where there was a prominent woman; and she persuaded him to eat bread. So it was, that as often as he passed by, he turned in there to eat bread.
| ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם |
9 She said to her husband, “See now, I perceive that this is a holy man of God who passes by us continually.
| ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא--עבר עלינו תמיד |
10 Please, let’s make a little room on the roof. Let’s set a bed, a table, a chair, and a lamp stand for him there. When he comes to us, he can stay there.”
| נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה |
11 One day he came there, and he went to the room and lay there.
| ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה |
12 He said to Gehazi his servant, “Call this Shunammite.” When he had called her, she stood before him.
| ויאמר אל גיחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה--ותעמד לפניו |
13 He said to him, “Say now to her, ‘Behold, you have cared for us with all this care. What is to be done for you? Would you like to be spoken for to the king, or to the captain of the army?’” She answered, “I dwell among my own people.”
| ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת |
14 He said, “What then is to be done for her?” Gehazi answered, “Most certainly she has no son, and her husband is old.”
| ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה--ואישה זקן |
15 He said, “Call her.” When he had called her, she stood in the door.
| ויאמר קרא לה ויקרא לה--ותעמד בפתח |
16 He said, “At this season next year, you will embrace a son.” She said, “No, my lord, you man of God, do not lie to your servant.”
| ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי (את) חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים--אל תכזב בשפחתך |
17 The woman conceived, and bore a son at that season when the time came around, as Elisha had said to her.
| ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע |
18 When the child was grown, one day he went out to his father to the reapers.
| ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים |
19 He said to his father, “My head! My head!” He said to his servant, “Carry him to his mother.”
| ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו |
20 When he had taken him and brought him to his mother, he sat on her knees until noon, and then died.
| וישאהו--ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת |
21 She went up and laid him on the man of God’s bed, and shut the door on him, and went out.
| ותעל ותשכבהו על מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא |
22 She called to her husband and said, “Please send me one of the servants, and one of the donkeys, that I may run to the man of God and come again.”
| ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלהים ואשובה |
23 He said, “Why would you want to go to him today? It is not a new moon or a Sabbath.” She said, “It’s all right.”
| ויאמר מדוע אתי (את) הלכתי (הלכת) אליו היום--לא חדש ולא שבת ותאמר שלום |
24 Then she saddled a donkey, and said to her servant, “Drive, and go forward! Do not slow down for me, unless I ask you to.”
| ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך |
25 So she went, and came to the man of God to Mount Carmel. When the man of God saw her afar off, he said to Gehazi his servant, “Behold, there is the Shunammite.
| ותלך ותבא אל איש האלהים--אל הר הכרמל ויהי כראות איש האלהים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז |
26 Please run now to meet her, and ask her, ‘Is it well with you? Is it well with your husband? Is it well with your child?’” She answered, “It is well.”
| עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום |
27 When she came to the man of God to the hill, she caught hold of his feet. Gehazi came near to thrust her away; but the man of God said, “Leave her alone, for her soul is troubled within her; and the LORD has hidden it from me, and has not told me.”
| ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי |
28 Then she said, “Did I ask you for a son, my lord? Did not I say, ‘Do not deceive me’?”
| ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי |
29 Then he said to Gehazi, “Tuck your cloak into your belt, take my staff in your hand, and go your way. If you meet any man, do not greet him; and if anyone greets you, do not answer him again. Then lay my staff on the child’s face.”
| ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער |
30 The child’s mother said, “As the LORD lives, and as your soul lives, I will not leave you.” So he arose, and followed her.
| ותאמר אם הנער חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה |
31 Gehazi went ahead of them, and laid the staff on the child’s face; but there was no voice and no hearing. Therefore he returned to meet him, and told him, “The child has not awakened.”
| וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער |
32 When Elisha had come into the house, behold, the child was dead, and lying on his bed.
| ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו |
33 He went in therefore, and shut the door on them both, and prayed to the LORD.
| ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יהוה |
34 He went up and lay on the child, and put his mouth on his mouth, and his eyes on his eyes, and his hands on his hands. He stretched himself on him; and the child’s flesh grew warm.
| ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד |
35 Then he returned, and walked in the house once back and forth, then went up and stretched himself out on him. Then the child sneezed seven times, and the child opened his eyes.
| וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו |
36 He called Gehazi, and said, “Call this Shunammite!” So he called her. When she had come in to him, he said, “Take up your son.”
| ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבא אליו ויאמר שאי בנך |
37 Then she went in, fell at his feet, and bowed herself to the ground; then she picked up her son, and went out.
| ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשא את בנה ותצא |
38 Elisha came again to Gilgal. There was a famine in the land; and the sons of the prophets were sitting before him; and he said to his servant, “Get the large pot, and boil stew for the sons of the prophets.”
| ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים |
39 One went out into the field to gather herbs, and found a wild vine, and gathered a lap full of wild gourds from it, and came and cut them up into the pot of stew; for they did not recognize them.
| ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד--כי לא ידעו |
40 So they poured out for the men to eat. As they were eating some of the stew, they cried out and said, “Man of God, there is death in the pot!” And they could not eat it.
| ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל |
41 But he said, “Then bring meal.” He threw it into the pot; and he said, “Serve it to the people, that they may eat.” And there was nothing harmful in the pot.
| ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר |
42 A man from Baal Shalishah came, and brought the man of God some bread of the first fruits: twenty loaves of barley and fresh ears of grain in his sack. Elisha said, “Give to the people, that they may eat.”
| ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו |
43 His servant said, “What, should I set this before a hundred men?” But he said, “Give it to the people, that they may eat; for the LORD says, ‘They will eat, and will have some left over.’”
| ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה אכל והותר |
44 So he set it before them and they ate and had some left over, according to the LORD’s word.
| ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה |
