Psalms 74
1 O God, why have thou cast off forever? Why does thine anger smoke against the sheep of thy pasture?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך |
2 Remember thy congregation, which thou have gotten of old, which thou have redeemed to be the tribe of thine inheritance, and mount Zion, at which thou have dwelt.
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו |
3 Lift up thy feet to the perpetual ruins, all the evil that the enemy has done in the sanctuary.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש |
4 Thine adversaries have roared in the midst of thine assembly. They have set up their ensigns for signs.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות |
5 They seemed as men who lifted up axes upon a thicket of trees.
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות |
6 And now they break down all the carved work of it with hatchet and hammers.
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון |
7 They have set thy sanctuary on fire. They have profaned the dwelling-place of thy name to the ground.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך |
8 They said in their heart, Let us make havoc of them altogether. They have burned up all the meeting-places of God in the land.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ |
9 We do not see our signs. There is no more any prophet, nor is there among us he who knows how long.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה |
10 How long, O God, shall the adversary reproach? Shall the enemy blaspheme thy name forever?
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח |
11 Why do thou draw back thy hand, even thy right hand? Remove it from the midst of thy bosom.
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה |
12 Yet God is my King of old, working salvation in the midst of the earth.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ |
13 Thou divided the sea by thy strength. Thou break the heads of the sea-monsters in the waters.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים |
14 Thou break the heads of leviathan in pieces. Thou gave him to be food to the people inhabiting the wilderness.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים |
15 Thou split fountain and flood. Thou dried up mighty rivers.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן |
16 The day is thine; the night is also thine. Thou have prepared the light and the sun.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש |
17 Thou have set all the borders of the earth. Thou have made summer and winter.
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם |
18 Remember this, that the enemy has reproached, O Jehovah, and that a foolish people has blasphemed thy name.
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך |
19 O deliver not the soul of thy turtle-dove to the wild beast. Forget not the life of thy poor forever.
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח |
20 Have respect to the covenant, for the dark places of the earth are full of the habitations of violence.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס |
21 O let not he who is oppressed return ashamed. Let a poor and needy man praise thy name.
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך |
22 Arise, O God, plead thine own cause. Remember how the foolish man reproaches thee all the day.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום |
23 Forget not the voice of thine adversaries. The tumult of those who rise up against thee ascends continually.
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד |
