Luke 7
1 And when he completed all his sayings in the ears of the people, he entered into Capernaum.
| ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום׃ |
2 And a certain centurion's bondman faring badly was going to perish, who was esteemed by him.
| ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד׃ |
3 And having heard about Jesus, he sent elders of the Jews to him who asked him that, having come, he would save his bondman.
| וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו׃ |
4 And when they came to Jesus they urged him earnestly, saying, He is worthy for whom thou may offer this,
| ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃ |
5 for he loves our nation, and he himself built the synagogue for us.
| כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת׃ |
6 And Jesus went with them. And when he was now not far distant from the house, the centurion sent friends to him, saying to him, Lord, be not troubled, for I am not worthy that thou should come under my roof.
| וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי׃ |
7 Therefore neither did I consider myself worthy to come to thee, but speak by word, and my boy will be healed.
| ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי׃ |
8 For I also am a man set under authority, having soldiers under myself. And I say to this man, Go, and he goes, and to another, Come, and he comes, and to my bondman, Do this, and he does.
| כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃ |
9 And when Jesus heard these things, he marveled him, and having turned around to the multitude who followed him, he said, I say to you, not even in Israel have I found such great faith.
| וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃ |
10 And those who were sent, having returned to the house, found the bondman who was feeble, being well.
| וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא׃ |
11 And it came to pass on the next day that he went to a city called Nain, and a considerable number of his disciples went with him, also a large multitude.
| ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃ |
12 Now when he came near to the gate of the city, behold, an only begotten son who died was being carried out for his mother. And she was a widow, and a considerable crowd of the city was with her.
| הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃ |
13 And when the Lord saw her, he felt compassion toward her, and said to her, Weep not.
| וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃ |
14 And having come, he touched the coffin, and the men carrying it stood still. And he said, Young man, I say to thee, arise.
| ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃ |
15 And the dead man sat up, and began to speak. And he gave him to his mother.
| ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃ |
16 And fear seized all. And they glorified God, saying, A great prophet has been raised among us, and, God came to help his people.
| ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו׃ |
17 And this report about him went forth in the whole of Judea, and in all the region around.
| ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃ |
18 And the disciples of John informed him about all these things.
| ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃ |
19 And having summoned a certain two of his disciples, John sent them to Jesus, saying, Are thou he who comes, or do we look for another man?
| ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃ |
20 And when they came to him, they said, John the immerser has sent us to thee, saying, Are thou he who comes, or do we look for another man?
| ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃ |
21 And in the same hour he healed many from diseases and plagues and evil spirits. And he granted sight to many blind men.
| בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃ |
22 And having answered, Jesus said to them, After going, report to John the things that ye saw and heard: the blind see, the lame walk, the lepers are cleansed, and the deaf hear, the dead are raised up, the poor are preached good news.
| ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃ |
23 And blessed is he, whoever will not be offended by me.
| ואשרי אשר לא יכשל בי׃ |
24 And after John's messengers departed, he began to say to the multitudes about John, What did ye go out into the wilderness to see? A reed shaken with the wind?
| ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃ |
25 But what did ye go out to see? A man clothed in soft raiment? Behold, those in elegant clothing, and existing in luxury, are in kingly places.
| ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃ |
26 But what did ye go out to see? A prophet? Yea, I say to you, and much more than a prophet.
| ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא׃ |
27 This is he about whom it is written, Behold, I send my agent before thy face, who will prepare thy way before thee.
| זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃ |
28 For I say to you, among men born of women there is not one prophet greater than John the immerser, yet the smaller in the kingdom of God is greater than he.
| כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃ |
29 And all the people having heard, and the tax collectors who were immersed the immersion of John, justified God.
| וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃ |
30 But the Pharisees and the lawyers who were not immersed by him, rejected the purpose of God for themselves.
| אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו׃ |
31 To what, then will I compare the men of this generation, and to what are they like?
| ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים׃ |
32 They are like children sitting in the marketplace, and calling to each other, and saying, We piped to you, and ye did not dance. We mourned to you, and ye did not weep.
| דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃ |
33 For John the immerser has come neither eating bread nor drinking wine, and ye say, He has a demon.
| כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו׃ |
34 The Son of man has come eating and drinking, and ye say, Behold the man, a glutton and a drunkard, a friend of tax collectors and sinners!
| ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃ |
35 And wisdom is justified from all her children.
| ותצדק החכמה על ידי כל בניה׃ |
36 And a certain man of the Pharisees asked him that he would eat with him. And having entered into the Pharisee's house, he sat down.
| ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב׃ |
37 And behold, a woman in the city who was sinful. And when she knew that he sat in the Pharisee's house, having brought an alabaster cruse of ointment,
| והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור׃ |
38 and having stood behind near his feet, weeping, she began to wet his feet with the tears, and wiped them with the hair of her head. And she kissed his feet much, and anointed them with the ointment.
| ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן׃ |
39 But when the Pharisee who invited him saw it, he spoke within himself, saying, This man, if he were a prophet, would know who and what kind the woman is who touches him, that she is sinful.
| וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא׃ |
40 And having responded, Jesus said to him, Simon, I have something to say to thee. And he says, speak Teacher.
| ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר׃ |
41 There were two debtors to a certain creditor, the one owed five hundred denarii, and the other fifty.
| שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃ |
42 And of them not having to repay, he forgave them both. Which of them therefore, do thou say, will love him more?
| ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃ |
43 And having answered, Simon said, I suppose that it was to whom he forgave more. And he said to him, Thou have judged correctly.
| ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃ |
44 And having turned to the woman, he said to Simon, See thou this woman? I entered into thy house; thou gave no water for my feet. But this woman has wet my feet with tears, and wiped them with the hairs of her head.
| ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃ |
45 Thou gave me no kiss, but this woman, since I came in, has not ceased kissing my feet much.
| נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃ |
46 Thou did not anoint my head with olive oil, but this woman has anointed my feet with ointment.
| בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי׃ |
47 For this reason I say to thee, her many sins are forgiven, because she loved much. But to whom little is forgiven, loves little.
| לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט׃ |
48 And he said to her, Thy sins are forgiven.
| ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך׃ |
49 And those who sat together began to say within themselves, Who is this who even forgives sins?
| ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים׃ |
50 And he said to the woman, Thy faith has saved thee. Go in peace.
| ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃ |
